היבשת הגדולה בעולם פותחת בפניכם את שעריה - אסיה
מזמן הפכה להיות המקום לטיולים. מסין
, הודו
ותאילנד
ועד גאורגיה
ואוזבקיסטן
- בעזרת הפורום הזה המזרח הרחוק
מעולם לא היה קרוב יותר!
אני נוסע בסוף מאי לדלהי לצרכי עבודה, ומתכנן להישאר שם עוד שבוע לטייל.
בתור אחד שמבקר בהודו בפעם הראשונה ועוד בגיל 50 חשוב לי שזה יהיה מוצלח וישאיר טעם של עוד...
אני כנראה לא התרמילאי הטיפוסי. התקציב צנוע אבל סביר (כ-$50 ליום אש"ל, לא כולל נסיעות, דמי כניסה לאתרים, קניות וכד'); חשוב לי לחוות את המקומות בהם אבקר - לא רוצה 8 מדינות ב-7 ימים, אבל גם לא מתכוון להשתקע בנקודה אחת לכל השבוע.
אז אחרי שחרשתי את האתר המצוין הזה (וגם אתרים אחרים) חשבתי לחלק את הזמן כך:
- יומיים ראשונים בדלהי
- ביום השלישי אגרה
- ימים רביעי-חמישי (ושישי?) ג'איפור
- ביום השישי (או שביעי) חזרה לדלהי
מה דעתכם? סביר? כדאי לחלק אחרת?
והיכן מומלץ לבקר בכל מקום?
אני חשבתי על:
- דלהי: הטיול המומלץ כאן באתר ל-3 ימים, בערך (מיין באזאר, קונאט פלייס, מקדש הזהב הסיקי, מקדש אקסמי ניריאן, משכן הנשיא, שער הודו, קבר הומאיון, מקדש הלוטוס, צ'נדאני צ'וק, המבצר האדום).
- אגרה: הטאג' מאהאל.
- ג'איפור: ג'אל מאהאל, ארמון הרוחות, מבצר אמבר, השוק
שוב, אני לא תייר של "להספיק כמה שיותר", כך שזו לא ממש רשימה מחייבת. יכול להיות שאתר מסוים ימצא חן בעיני ו"אתקע" בו יום שלם. אשמח אם תאירו את עיני גם בנוגע למה ש"מיותר" ברשימה ואפשר לוותר עליו, וגם תוסיפו פינות חמד שבבורותי החמצתי.
את הדרך בין הערים חשבתי לעשות ברכבת, ובערים עצמן להשתמש בתחבורה מקומית.
האם כדאי במקום זה לשכור רכב+נהג ל-3-4 ימים?
כמה זה צפוי לעלות? המלצות?
ושאלה נוספת: יש צורך בטיפול מונע למלריה באזור הזה?
המסלול נראה לי מתאים לשבוע. תוסיף גם את הפאטיפור סיקרי כטיול יום מאגרה והכל אחלה.
נסיעות: אתה יכול לנוע ברכבות במחלקה שני עם מזגן או ראשונה. עם תרצה משהו קצת יותר חויתי אז מחלקה שניה- קצת מלוכלך אבל סביר.
כדורי מאלירה: צריך. גם חיסונים. במרפאות משרד הבריאות.
אבל
המסלול שלך הוא האיזורים הכי קשים של הודו (אה, כן - גם וארנאסי)!
אתה תחזור עם ההרגשה שהודו מלוכלכת, המציקים בלי הפסקה, שמנסים בלי סוף לעבוד על התייר. תכין את עצמך נפשית לזה. שתחזור אל תגיד לכולם:"בהודו כולם חיים בפח זבל", כי זה רק מה שאתה ראיתה בטיול שלך.
מצד שני האתרים שתראה יהיו יפים ומיוחדים והתרבות שתיתקל בה מעניינת ושונה. אם אין לך ניסיון בטיולים במדינות עולם שלישי קשה לי להגיד אם אתה תהנה. חויה - זה בטוח...
התכנית סבירה, לדעתי אפשר לחתוך יום מדלהי. יש סיורים מאורגנים בדלהי שמביאים אותך לכל האתרים החשובים במהלך יום אחד. אם תרצה - ביום האחרון תוכל להשלים/לחזור לאתרים שמצאו חן בעיניך.
לאגרה סע ברכבת הישירה של 6 בבוקר קח שם ריקשה לטאג'. משם ברגל למבצר האדום, משם מונית לדאל אולה וחזרה. משם כדאי לקחת מונית דרך פטפור סיקרי לדלהי. או אולי עדיף לחזור לאגרה, רכבת לג'איפור, לדעתי יומיים מלאים יספיקו שם (כולל הליכה לסרט בבית הקולנוע הגדול בעולם)
5. משולש הזהב (הודו) במאי - מעט הערות...תגובה ל - 1
10/04/2008 01:31
Babaji
שלום ידידי, כמה הערות המצורפות בין הערותיך:
אני כנראה לא התרמילאי הטיפוסי. התקציב צנוע אבל סביר (כ-$50 ליום אש"ל, לא כולל נסיעות, דמי כניסה לאתרים, קניות וכד');
תקציב סביר, יאפשר לך לינה סבירה לגמרי. אוכל זול מאוד מאוד ולא צריך לעלות יותר מ-10$ ביום.
חשוב לי לחוות את המקומות בהם אבקר - לא רוצה 8 מדינות ב-7 ימים, זכור את זה, גישה חשובה מאוד לטווח קצר.
אבל גם לא מתכוון להשתקע בנקודה אחת לכל השבוע.
- יומיים ראשונים בדלהי
אם לא היית בעבר במדינת עולם שלישי תמצא שסיור אינטנסיבי בעיר הודית עלול להיות מתיש. יתכן שעדיף לצאת מייד מדלהי, ולחזור להסתובב בה רק אחרי שהיית במקומות (מעט) יותר רגועים.
- ביום השלישי אגרה הטאג' בהחלט שווה את כל הרעש וההטרדות שיעשו סביבך "תושבי אגרה".- ימים רביעי-חמישי (ושישי?) ג'איפור
הייתי מוותר על ג'איפור. מקום קשה, עם מעט פנינות חן, שנראות טוב בגלויות אך מתוחזקות באופן נוראי, ומאכזבות מאוד. עיר עם אוכלוסייה צפופה וקשה. הייתי בהחלט משאיר אותה לפעם אחרת.
והיכן מומלץ לבקר בכל מקום?
אני חשבתי על:
- דלהי: הטיול המומלץ כאן באתר ל-3 ימים, בערך (מיין באזאר, קונאט פלייס, מקדש הזהב הסיקי, מקדש אקסמי ניריאן, משכן הנשיא, שער הודו, קבר הומאיון, מקדש הלוטוס, צ'נדאני צ'וק, המבצר האדום). מצויין, שוב מדובר בתנועה אינטסיבית בתוך דלהי. רוב האתרים ממוקמים קרוב אחד לשני בדלהי. את המיין באזאר תשאיר מאחור, אין לך סיבה להגיע אליו, אלא אם תכננת לפגוש מטייל צעיר שגר שם. קונאוט פלייס נראה כמו כיכר המדינה לעניים. שום דבר מעניין. אוסף חנויות המוכרות ציוד דמוי מערבי. צ'אנדני צ'וק, שוק צפוף מאוד, ומדהים במרכולתו, שמור על הארנק קרוב לגוף והמנע מכניסה לסימטאות הקטנות. ידועים גם מקרי שוד ספורים באיזור. קרוב לשם המסגד כנראה הגדול בעולם, הג'אמה מסג'יד. מחזה מרהיב לראות עשרות אלפים כורעים ומתפללים. ניתן להביט על המחזה מלמעלה. מקדש הבאהים בחיפה הרבה יותר מרשים מזה שבדלהי, אך התכונה והקהל סביבו מענינים לא פחות. שאר האתרים מענינים חלק ופחות את האחרים. לכל מי שמתכנן לטייל בדלהי הייתי ממליץ לקרוא ספר בשם "עיר הג'ינים" נכתב בצורה מופלאה על ידי וויליאם דאלרמיפל.)
- אגרה: הטאג' מאהאל. (ראה הערה קודם.) נסה להגיע מוקדם מאוד, אולי אפילו להגיע לאגרה בערב היום הקודם ולקום ב-5 בבוקר ולראות איך אורות השמש הראשונות מחליפות צבעיו של הטאג'.
- ג'איפור: ג'אל מאהאל, ארמון הרוחות, מבצר אמבר, השוק
שוב, אני לא תייר של "להספיק כמה שיותר", כך שזו לא ממש רשימה מחייבת. יכול להיות שאתר מסוים ימצא חן בעיני ו"אתקע" בו יום שלם. אשמח אם תאירו את עיני גם בנוגע למה ש"מיותר" ברשימה ואפשר לוותר עליו, וגם תוסיפו פינות חמד שבבורותי החמצתי. וותר על ג'איפור ידידי. בטווח הזמן שיש לך לא תחמיץ הרבה בעיר הזאת, אלא אם אתה חובב אסטרולוגיה מושבע שחייב לראות שעון שמש עתיק ומדוייק יותר מכל שעון מיכני שנבנה עד היום.
בין דלהי לאגרה מצויות שתי נקודות חן המהוות אחד מיסודות התרבות ההינדית הדתית. מקום היוולדו וחייו של האל קרישנה,(כך על פי המיתולוגיה). הכפרים מאטורה וורינדאבאן. אם תרצה לראות מקדשים ומוזיקה דתית הינדית, וסתם להתבונן על "הודו הדתית" אז תוכל לקבל שם טעימה מענינת מכך. קרא על המקום יותר לפני ההגעה. תחנת הרכבת Matura היא נקודת העצירה לשניהם.
את הדרך בין הערים חשבתי לעשות ברכבת, ובערים עצמן להשתמש בתחבורה מקומית.האם כדאי במקום זה לשכור רכב+נהג ל-3-4 ימים?
כמה זה צפוי לעלות? המלצות? ללא ספק הייתי שוקל לקחת נהג ורכב צמוד לכל התקופה. גם נסיעה ברכבות שהינה נוחה מאוד כשלעצמה, גוזלת זמן והתעסקות בהגעה לתחנה, הנסיעה עצמה, התעכבות הרכבת, וכו'.
רכב ונהג: הפרמטרים שיקבעו את מחיר הנסיעה הינם: 1.סוג הרכב. 2. מספר הימים 3. מרחק הנסיעה.
אין נוסחה מדוייקת לכך. בעבר היה נהוג לשלם לפי ק"מ. בערך כ-6 רופי לקילומטר. עם עליית מחירי הדלק גם בהודו, המחיר עולה מעט. אבל זה בערך צריך להיות הכיוון.
ישנם הסדרים פר יום, בערך 30$-40$ ליום. מכונית עם AC ידרשו יותר, ואל תתפלא אם הנהג ימעט להפעיל אותו ככל הניתן. סכם זאת עם הסוכנות ממנה תקבל את השירות. וודא שמיזוג אוויר אכן עובד. הדלק מאוד יקר בהודו, והנהג יעשה הכל לחסוך לעצמו כמו רופיס' נוספים.
מקובל לתת לנהג כסף לאוכל פעם ביום. כ-60 רופי יספיקו. מקובל גם להשאיר בסוף התקופה טיפ קטן לנהג עצמו. 300-500 רופי לתקופה בת 10 ימים יספיקו. מהר תגלה שנהג איננו בעלים של הרכב, ושכרו כ-60$ לחודש סך הכל. בדרך כלל יישן באוטו בזמן שאתה תישן במלון וכו'. לכן, אם היה בסדר ובדרך כלל הם יותר מבסדר, אז זה אכן מקובל וראוי.
ושאלה נוספת: יש צורך בטיפול מונע למלריה באזור הזה?
ברר שאלה זאת בפורום בריאות. אין מדיניות אחידה לגבי זה. באיזור דלהי והסביבה שאתה מטייל יש בתי חולים מצוינים, כך שחלילה אם תזדקק מהר הכנס ל-Appolo hospital או East West medical center ויהיה בסדר. לא הייתי מוותר אבל בשום פנים ואופן על חיסון לטיפוס, טטאנוס וצהבת B . אבל ברר על כל השאר בפורום בריאות.
זכור את הערתך לגבי "אין לי רצון להתרוצץ ולהספיק הרבה, ואם יהיה טוב במקום אחד אז אשאר בסביבה. גישה חשובה ומאוד נכונה לטווח הזמן שאתה נוסע...נסיעה טובה...
החלטתי להוסיף יום לפטפור סיקרי, אולי על חשבון יום בג'איפור. נראה.
ולבאבאג'י:
קודם כל תודה רבה על התשובה המפורטת.
האם תוכל להרחיב עוד קצת על מאטורה וורינדאבאן?
ככלל אני מתעניין באנשים ובתרבות המקומית לא פחות ואולי יותר מאשר באתרים, אבל אני בור ועם הארץ בכל הנוגע לתרבות ההינדית.
ברשת מצאתי הסברים רבים על חשיבותן הדתית וכו', אבל לא כל כך ברור לי מה יש לתייר הדיוט כמוני לעשות שם.
ואם יש לך המלצות ספציפיות לגבי שכירת רכב ונהג אשמח לקבל.
לא יכולת לקבל מידע טוב יותר ממה שבבאג'י כתב לעיל.
בהמשך להמלצתו לוותר על ג'ייפור תשקול אולי לבקר בפושקר שם תוכל להרגע מעט מההמולה של האזורים האחרים.
בקשר לפטפור סיקרי - לא צריך להקצות לזה יום שלם.במידה ואתה עם נהג שלב זאת בנסיעה מאגרה לג'ייפור/פושקר. בפטפור תתקל במסגד הגדול בקרציות (דו-רגליות) הכי גדולות בהודו.
מצטרף להמלצה להשאיר את ההלם של דלהי לסוף.
ב-1000 טיפים תוכל למצוא המלצות על נהגים.
אגרה - קח בחשבון כניסה לטאג' - 75$ (שווה כל גרוש).
הכניסה לפטפור (השטח המשוחזר) גם יקרה יחסית (אם אני לא טועה 25$) המסגד (עם הקרציות הנ"ל) והשטח הלא משוחזר - חינם.
המחירים שכתבתי מהזכרון הקצר לא נכונים. אל תתייחס אליהם.
מתנצל (עניין של גיל..)
סמן להדפסה
הוספת תגובה
10. התרבות ההינדית...."אין עוד מלבדו"...תגובה ל - 6
11/04/2008 01:14
Babaji
שלום לך,
לתאר את התרבות ההינדית בהיבט הדתי שלה, ומדוע היא כל כך חשובה ? ומדוע מטורה וורינדאבן יכולה להיות אופציה לעצירה מעניינת
הממממ... מאיפה מתחילים ידידי,
אולי אחד הדברים שמאוד בולטים במסע\טיול בהודו זה הגילוי כי אין הפרדה בין "קודש לחול" בהודו. בגנטיקה התרבותית של העולם ההינדי טבועה ההבנה כי חיי דיומא הינם כלי שרת לעיצוב הנפש והתודעה לשם המשך מסע מוצלח יותר בצנרת האבולוציה והגלגולים המתמשכים.
סימנים לכך תראה בקיומו של מקדש כמעט בכל רחוב. ממקדש המורכב ממספר בלוקים ועליהם סממנים דתיים, פסלי אלים, קטורת, אפר וכו', ועד מקדשים מפוארים בני אלפי שנים, שעבורי כניסה אליהם העבירה בי צמרמורת רק מלדמיין כיצד נראו מקדשים כאלו בתרבויות השונות, כולל "בית המקדש" המקומי.
בהיבט הזה הודו מאפשרת כמעט הצצה דרך חור המנעול לאיך נראו חיינו לפני אלפי שנים. היבט נוסף מאוד בולט תראה בהתנהגותו של רוב מכריע של הודים בעוברם ליד מקדש כזה או אחר. גם אם יהיו בחליפה שלושה חלקים, הם יעצרו לשניה אחת בפתח המקדש, ידביקו כפות ידיהם יחדיו מול בית החזה, עצירה קטנה, לעיתים תפילה קצרה מאוד, וימשיכו לדרכם תוך כדי דיבור במכשיר הסלולרי שלהם.
הם לא צריכים לחשוב על זה, הם אפילו לא מחליטים על זה במודע. מאינספור שיחות עם הודים על הנושא הבנתי שזה פשוט עניין של "גנטיקה תרבותית".
לכן אם רוצים להתחיל "להתבונן" בהודו, כדאי להתבונן במקומות הקדושים לה. שם היא נגלית במערומיה, שם תראה עשירים כקורח נשכבים על רצפה ,לעיתים מזוהמת, נוגעים במצחם ברצפה , זרועותיהם מתוחות קדימה, נוגעות אחת בשניה, וכך הם מתפללים. כך בצורה מודעת או לא מודעת הם "מורידים עצמם בפני אליהם", כאילו היו אומרים "בחיי דיומא אני עשיר ומוצלח, אבל מולך, אני ילדך ויצירך".
במקדשים עתיקים תוכל לראות כמה זמן ומשאבים הושקעו בבניית מקדשים מפוארים, לעיתים עם אלפי פסלים החצובים בסלע, ולחשוב שבזמן שהמקדש הזה נבנה, אנשים אכלו למחייתם "חול וחצץ", אבל את רוב משאביהם הם גייסו לשם בניית "מקדש לאל", שוב, זאת מתוך ההנחה הגנטית שמרכז החיים צריך להיות מוקדש לאלים שיצרו את הקיום הפיזי עבורם, והכל תלוי בהם.
תהייה כנראה מופתע מאוד לגלות כמה כח ותלות מקנה האדם ההודי הממוצע, וגם "המשכיל והנאור", לכוחות עליונים, "החלטות מלמעלה", "רצונו של אל ספיציפי,כזה או אחר", "מיקומם של כוכבים במבנה האסטרולוגי שלהם" וכו'.
כשהודי (משכיל ככל שיהיה) מחליט באיזה יום יתחתן, הדבר היחידי שיקבע את התאריך, תהייה המלצתו של אסטרולוג המשפחה. ואין (!!!) משפחה בהודו שאין לה "אסטרולוג קבוע". גם אלו שיכחישו זאת כי לא נעים להם, משום השכלתם וקרבתם למערב וכו'. ברגע שירגישו נוח במחיצתך הם יספרו לך על "הוריהם שהלכו לאסטרולוג המשפחתי שהמליץ על תאריך מסויים".
חזרה לעניינו.... בקרבת דלהי, מטורה וורינדאבן הם מקומות מאוד משמעותיים במיתולוגיה ההינדית בכל הקשור לחייו של האל קרישנא. שם הוא נולד וחי. חשיבותו של האפוס ההינדי על כתביו השונים, (הוודות, האופנישדות,המהאבארטה, הגיטות השונות ובמיוחד הבהאוואד גיטה) הינו בכך שתיאור התנהגותם של האלים בסיפורם מהווה השראה , המלצה, וכיוון דרך לשאלה "כיצד ראוי בן אנוש לנהוג". מעין מורה דרך לחיים על גווניהם השונים.
עוד חשוב לציין כי לכל הינדי יש אל אותו נהוג במשפחתו "לעבוד", להאמין בו, ולקיים את חגיו בצורה יותר משמעותית מאחרים.
בדרך כלל באחד מחדרי המשפחה יהיה מעין מקדש קטן לאותו אל, שישא את פסלו, סמליו, וכו', וכשהמשפחה מתפללת לעזרה היא תתפלל לעזרתו של אותו אל. החלוקה העיקרית הינו בין ה"שילוש ההינדי הקדוש", שיווא, קרישנה, וישנו. (השילוש הקרוי "טריאמבקה" אם תחפש בספרות). אל ראשי "שהלך לאיבוד" עם השנים, למרות תפקידו המכריע במיתולוגיה ההינדית הינו בראמהא, לו מוקדש מקדש ראשי אחד בלבד ברחבי הודו, (ממוקם בעיירה פושקר עליה הומלץ באחת התגובות להערתך.)
על הסיבות מדוע "נבעט" בראמהא מחוץ לסדר היום ההינדי נדון בהזדמנות אחרת, סיפור מרתק כשלעצמו.
באיזורים הכפריים מאוד, תוכל למצוא כבר אלים מקומיים בעלי "פרסום ותפוצה מאוד מקומית", בדרך כלל גם שם הכפר יהיה על שם אותו אל. (דוגמת האל ואשישטה, בכפר ואשישט ליד מנאלי הידועה בצפון הודו, ויש מאות דוגמאות נוספות).
בכל רחבי הודו, מתקיימים לאורך כל שהנה "מפגשי אלים ממקומות שונים", (מלות) אליהם מביאים בתהלוכה גדולה וחגיגית את הפסל (צלם האל) המצוי בכל השנה ספון במקדשו בכל כפר.
כך לעיתים ישנה התכנסות של "עשרות אלים" במקום אחד עם עשרות אלפי חוגגים, והחוויה הזאת על עוצמתה תתואר כבר בתגובה אחרת.
מכיוון שמאטורה וורינדאבן הינם צומת תרבותית כל כך משמעותית בחייהם של ההודים, משום ה"פופולריות" העצומה של האל קרישנא, תוכל בכל ימות השנה לראות בכפרים האלו טקסים דתיים, שתמיד משולבים במוזיקה מדהימה מרובת נגנים (משום שקרישנה לפי המיתולוגיה מאוד אהב לרעות את הפרות בעוד מנגן להן בחליל במבו). המון צבעוניות, הרבה התנהגויות מדהימות, ומאוד פשוט לשבת מהצד להתבונן ולהתפעם מההזדמנות להציץ לעולם מאוד שונה מחיי היום יום שלנו.
מכיוון שהצומת הזאת נמצאת לך על הדרך בין דלהי לאגרה, חשבתי שזאת יכולה להיות אופציה מעניינת עבורך ...
* לגבי המלצות על נהגים ספיציפיים, יש הרבה בפורום, תוכל כאמור לעשות חיפוש. אם תגיע למיין באזאר בכל זאת (ואין לך סיבה להגיע לשם..), קצת לפני גסט האוס פופולארי בקרב הישראלים שנקרא הרי ראמא,
ישנו מעין כח קטן מעליו שלט שנקרא "Mantu travels ". מזה 15 שנה אני פונה אליו בכל הקשור לתחבורה מדלהי .האב אדם מבוגר,אמין וישר וגם חלפן כספים הגון. היום מנהל את "המשרד" הבן ששמו Mantu, ואיתו צריך מעט להתמקח ולבזבז קצת זמן עד שמגיעים למחיר הנכון, אבל עדיין אדם טוב והגון.
יש להם מכוניות ונהגים צמודים אותם תוכל לשכור לשירותך
מחיר כרטיס כניסה לתיירים לטאג' מאהאל הינו 750 רופי, כמעט 20$.
מחיר הכניסה להודים , הינו 20 רופי, כחצי דולאר.
מחיר כניסה לכולם, ביום שישי - חינם !!!!
הטעות הכי גדולה תהייה להגיע ביום שישי, אז הטאג' עמוס בעשרות אלפי מבקרים בו זמנית, וזה סיוט לא קטן שלא מאפשר להשמיע קול מעל קברה של מומטאז מאהל, אותה אשת הראג' הידועה שנקברה במרכז המבנה, ולמעשה כל המבנה הינו מוניומנט זכרון עבורה, ולשמוע את ההד החוזר ואת האקוסטיקה המושלמת במבנה...
יש שכועסים על "האפליה" בין ההודים המקומיים לתיירים בכל הקשור למחירי כניסה. המחיר הועלה לפני כ-4 שנים, כחלק מאיסוף כסף גדול עבור שיקום המתחם על כניסותיו, ותחזוקה ראוייה יותר.
אינני מת על אגרה. בלשון המעטה ,היא קיבצה לתוכה אולי את האוכלוסייה ההודית הקשה ביותר בה נתקלתי ברחבי הודו. זאת הכללה גסה, אבל כנראה שהמפגש עם אלפי תיירים ביום, והכסף הגדול שלהם, משכו אליה את כל סוחרי הודו מהסוג הבעייתי. אבל !!!, לא הייתי מוותר על כניסה לטאג' גם לא במחיר של הרבה יותר מה-20$ , מכיוון שזו באמת אחת מפנינות היופי הנדירות בתבל, במיוחד משום מיקומה בשכונה הגרועה ביותר באגרה, במרכזה של שכונת פחונים, על גדת נהר היאמונה המצחין, היא ניצבת שם כיהלום שירד מן החלל לעולם.
אנאקדוטה מענינת לעניין מחיר הכניסה, משום נפילת ערך הדולאר בצורה משמעותית, מסרבים בקופות הטאג' מאהאל לקבל דולארים כמטבע זר. התייר נדרש ללכת לפרוט את הדולארים ולהגיע עם רופי הודי לקופה.
מעניין, אולי זה אחד מהסממנים הראשונים לקריסתה של "האימפריה של הדוד סם", ועלייתם של העמים האסייתים כמובילי העולם הכלכלי.
באבאג'י, אתה בטוח לגבי יום שישי בטאג'? כי לאחרונה ביקשתי מכמה סוכני נסיעות מדלהי שיתנו לי הצעת טיול לקבוצת נשים וכולם הכניסו את הטאג', כמובן, בתוך ההצעה, וכולם, מבלי יוצא מן הכלל, ציינו שביום שישי הטאג' - סגור. האם יתכן?הפנייה לסיפור מסעותי בהודו:
www.notes.co.il/pnina
www.india-4us.com
הופתעתי לשמוע מתגובותיכם שנתקלתם ב"טאג' סגור" בימי שישי,
הביקור האחרון שלי באגרה היה ב-2004 ולא שמעתי על כך.
קצת קריאה באתרים הודיים העלה נתון מפתיע לגבי כי הטאג' תמיד היה מוגבל בכניסה החופשית בימי שישי. הוא לא היה סגור עד לפני מספר שנים, אבל משום האוריאנטציה המוסלמית של המקום,(ימי שישי הינו היום הקדוש למסולמים..) הוגבלה הכניסה החופשית רק למספר שעות ביום,ל-Blessings & offerings" ,תפילות וכו'
בשנים האחרונות גם דלת זו נסגרה, ואכן בימי שישי הטאג' סגור לגמרי.
לבאבאג'י,
תשובותיך מרתקות ומעידות על ידע רחב ומשמעותי . איני יודעת מי אתה אבל נראה לי כי לכתיבה כשלך -ראויה במה פומבית יותר , כהוצאת ספר או בלוג או טור , אם האפשרויות מתאימות לך.
דע שאמנם כיוונת לנוסע ששאל שאלות ספציפיות, אבל גם אני (ושכמותי ) קראתי בעניין רב והצטערתי על כי במסעי פסחתי על מאטורה וורינדאבן . טוב, זו(ואחרות..) תהיה אפוא סיבה לנסיעה נוספת...
בסך הכול, רציתי לומר תודה.
ולנוסע שיודע לשאול (וגם איך ומה לשאול צריך לדעת )- טיול טוב ומעניין!
לשותפיי לחוויה ההודית, הנוכחיים והעתידיים, המון תודה גם לכם...
גם אותי תמיד מרגשת האפשרות לפתוח דלת נוספת בפני מטיילים העומדים להכנס בשעריה של הודו. הודו עבורי היתה ותהייה הרבה יותר ממקום בו "טיילתי" זמן רב, אלא באמת "חור מנעול" להציץ בו אל תרבויות אחרות, ובמיוחד אל עצמי.
תמיד היתה ליבשת זו היכולת לקלף ממני עוד קליפה מיותרת, ולחשוף בתוכי רבדים חדשים של אמת, התרגשות וקיום.
לכן, יש לי עמה חוב לעד, לחשוף בפני העומדים להכנס בשעריה גם אפשרויות אחרות של התבוננות, מעבר למקומות ולחוויות הטריויאליות מהן אי אפשר להמנע עם הגיעך להודו.
לא בכדי, המטיילים שחוזרים להודו תמיד ל"סיבוב נוסף", הינם דווקא אלו ש"לא נהנו בטיול הראשון". כאילו נושאים הם בתוכם תחושת החמצה.
זאת משום שאכן לוקח זמן ורגישות בכדי ל"התכייל" למה שיש להודו באמת להציע. לכן, במיוחד לטיול לטווח קצר, רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור ליכולת לנבא "הנאה מהטיול" . יתכן ובזמן קצר "הקליטה" תהייה מהירה, וההתמסרות מיידית. ולעיתים זה קשה מדי, זה שונה מדי, זה בועט וצבעוני ולעיתים רועש מדי. לכן דווקא אלו שנוסעים לטווח קצר,המתכננים המון מפגשים אינטנסיביים עם "האתרים העירוניים" של הודו, לעיתים נדרשים למעט יותר הכנה למפגש הזה.
לעונג לי לכתוב ולהוסיף מדי פעם הערה או הבהרה, וההנאה בהחלט משותפת גם לי. תודה לכם ידידי
כל הפורומים
עזרה
סרטוני הדרכה
ועוד בגיל 50 
חשוב לי שזה יהיה מוצלח וישאיר טעם של עוד...
המון תודה לכולם...