מה יכול להיות יותר נפלא מלחוות את הטיול בחו"ל עם האנשים שאתם הכי אוהבים?
פורום טיולי משפחות כאן כדי לעזור לכם למצוא את כל המידע שחשוב לכם לגבי טיול עם הילדים - באירופה, בארצות הברית ובעולם כולו.
יום חמישי (3 באוגוסט 2006): ת"א – שוויץ (ציריך) – גרמניה (היער השחור) – אגם Titisee
נוחתים בצהריים בשדה"ת של ציריך. זוג הורים ושני שובבים (בני 8 ו- 10). הכל נעשה בצ'יק צ'ק (ביקורת דרכונים, קבלת מזוודות). אנו משכירים רכב בחברת Sixth (הזמנה מהארץ) ומקבלים Saab 2.0 עם GPS מובנה ברכב (באנגלית, כמובן). כבר כאן, מתחילים להרגיש את חוסר סבלנותם של המקומיים.... (עוד ידובר על כך בהמשך). לאחר שהגענו לרכב וראינו שיש בתוכו מכשיר ניווט, חזרתי למקום ההשכרה וביקשתי לקבל הסבר לגבי המכשיר. הבחורה (שהייתה לבדה בדוכן) קמה באי-רצון בולט (וכך גם הסבירה על המכשיר). ויתרנו מהר מאד על כישוריה, וגילינו שקל מאד להתמצא ולהתמכר למציאה זו. המכשיר נהדר, מועיל ומדריך בכל דרך אפשרית. דרכים יפות, קצרות, ארוכות, מסעדות שונות, קניונים סגורים לימים גשומים, אטרקציות לתיירים (הכל היה מתוכנת במכשיר), בתי מלון (עד רמת מספר רחוב). פשוט נהדר. במיוחד בתוך הערים הגדולות. אין ספק שמעתה – ניסע רק עם מכשיר זה (בכל מקרה, יש צורך במפה, כדי לאשר את ההגעה. כבר קרה לנו שטעינו בניווט בשל אטרקציות בעלות שם דומה....וגם על כך ידובר בהמשך).
אגב, המדבקה המשמשת לכבישים המהירים בשוויץ - הייתה מודבקת על חלון הרכב, ללא תשלום נוסף כמובן.
יצאנו לדרך (עם זוג חברים נוסף, המצוידים גם הם בשני ילדים, ברכב שכור אחר) לכיוון העיירה Titisee ביער השחור הדרומי, בגרמניה, למלון השוכן על גדות האגם, הקרוי Brugger am see. הדרך, כבר ביציאה מהשדה, הייתה מהממת. ירוק, ירוק, ושוב ירוק. בתים קטנים, פינות חמד, מעבר גבול שכמעט אינו מורגש ושוב ירוק. המון.
כעבור שעה ורבע, הגענו רדומים (הילדים ואני) לעיירה המקסימה, כאשר גשם שוטף מלווה אותנו עד פתח המלון.
העיירה שקטה להפליא (גם הגרמנים), ואנו נכנסים למלון ופוסעים רטובים על השטיח כדי לבצע קבלת חדרים. דממה. הכל שומם. האם אנחנו האורחים היחידים במלון? הגרמנים מדברים בלחש. מדי פעם חיוכים מאולצים. בהתחלה, זה עוד שיעשע אותי. מנסה להשקיט את הילדים (שיתאימו למצב הרוח), ללא הואיל. הם כבר גילו שיש חדר פינג-פונג במלון. תוכניות נבנות במהרה (אנחנו, ההורים, לא בתוכן). הילדים מתפזרים לחדר המשחקים, ואנו עולים לחדרים להתארגנות קלה.
החלפנו את בגדי הקיץ למשהו חמים יותר, וירדו לזלול משהו קל במלון (שהרי יורד גשם בחוץ....).
האוכל היה מצויין (ספגטי בולונז, מרק קרם תפו"א עם קרם פרש - מ-ע-ו-ל-ה, צלחת נקניקים, סלט עם רוטב מיונז נהדר וכיוצא באלה), אבל השירות. אוח, השירות. הכל כל-כך איטי, כל-כך לא מובן. אנגלית זוהי מילה גסה, שינויים קלים גם. רוטב בצד, מים ללא גז. הבקשות משאירות את המלצריות המומות. התרגלנו. גם הן.
שבענו מעט (בטיולים זה תמיד רק מעט), ויצאנו לטייל בעיירה הנחמדה (זוכרים שאסור לקבוע שום דבר ביום הראשון של הטיול......?), לא לפני שקיבלנו (בשקט כמובן) מפקידת הקבלה – כרטיס אורח ביער השחור (המקנה נסיעה חינם ברכבת לפרייבורג, קבלת חוברת ומפה חינם בלשכת התיירות של פרייבורג, הנחה במפלי טריברג, ועוד כהנה וכהנה).
הגשם פסק, ומזג האוויר היה נעים ביותר. העיירה קטנה (אפילו קטנטנה), נחמדה מאד, עם מדרחוב גדול המלא במתנות לתיירים. ביומיים האחרונים של הטיול, בהחלט מצאנו מספר מתנות נחמדות לחבר'ה שחיכו לנו בסבלנות בארץ. לא לוותר על קניית מכשפה (כמה שיותר מכוערת, יותר טוב). בערים אחרות – קשה למצוא אותן. הן באות בכל הגדלים. ממניאטורות ועד לגודל של אדם אמיתי (מי יודע, לפי הסיפורים הן בהחלט אמיתיות). והן מהממות בכיעורן. ושוב – לא לוותר. אני הצטערתי שלא קניתי לי מכוערת כזו לקישוט במטבח, ובתי לא מוותרת על שלה......
המשכנו לטייל ברחובות העיר (לא הגענו עד לאגם, שכן תכננו להגיע אליו ביום אחר), היישר לחנות גדולה לדברי עץ ובה בית מלאכה קטן לגילופים בעץ, הקרויה Holzschnitzerei. החנות אמנם יפה, אבל המוכרים אינם מאירי פנים. כמובן שהם גם לא מדברים אנגלית. קנינו שם משרוקיות מעץ (גם הן היו אטרקציה בארץ) וזמזמנו איתן כל הדרך חזרה.
עצרנו לשתות שוקו חם ולאכול עוגה (זוכרים ששבענו מעט?). גם כאן, המלצרית, הייתה קשוחה וחסרת סבלנות. אולי סתם עניין של מזל, אולי עניין של רגישות יתר. אבל זו הייתה עובדה.
טעמנו את עוגת היער השחור (כי חייבים), ופאי תפוחים (אתם צריכים לשמוע איך הבן הקטן שלי אומר את זה במבטא גרמני....). אה, כן, וגם שוקו. חם חם.
המשכנו לטייל עד המלון (הכל במרחקים קטנטנים, עניין של דקות) ובדרך עצרנו בלשכת התיירות כדי לקנות את כרטיס היער השחור המקנה הנחות לאתרים הגדולים. קיבלנו הסבר מפורט על כל האטרקציות (לא שלא ידענו קודם....). שילמנו 153 יורו לכרטיס משפחתי, ולצערי לא ניצלנו אותו כראוי (בגלל מזג האוויר הלא-צפוי).
הגענו למלון, המשכנו להתארגן, ירדנו מעט לבריכה המקורה ואחרי המקלחות – ירדנו שוב לאכול ארוחת ערב במלון (הילדים כבר היו עייפים, ומזג האוויר לא היה מרנין).
ושוב – האוכל היה מצוין. שניצלים מבשר בקר, מדליוני פילה, סטייקים שונים ומשונים, אטריות עבודת יד, אורז, צ'יפס. צריך יותר מזה?
יום שישי (4 באוגוסט 2006): Hexenlochmuehle (חור המכשפה) – דרך שעוני הקוקייה – Triberger Wasserfall – Schonach
ביום זה, עדיין פעלנו לפי התכניות. מזג האוויר היה נהדר.
לאחר ארוחת הבוקר במלון, נסענו לכיוון חור המכשפה. הדרך יפהפייה. אין מילים. מנסים לא לחשוב על מה שקורה בארץ.
באתר עצמו, הביקור הוא קצר. מצטלמים ליד תחנת המים, קונים מזכרות (לא לפסוח על מפצחי האגוזים. הם מהממים. יש גם ב- Titisee. במקומות אחרים לא ראינו), ומפעילים ב- 2 יורו שעון קוקייה עם מיניאטורות חמודות.
משם המשכנו לעיירה Triberg.
מסלול הנסיעה עובר בעיירות שעוני הקוקייה של היער השחור. כך, למשל, עברנו בעיירה Furtwangen הנחשבת כמקום הולדתם של השעונים בגרמניה.
הגענו ל-Triberg , טיילנו מעט בעיירה, ועצרנו בסופרמרקט קטן, כדי לערוך קניות לפיקניק מתוכנן בחיק-הטבע. משם המשכנו לכיוון המפלים.
לעומת דעה אחרת בפורום, אני ממליצה להגיע למפל מהכניסה הרגילה (ולא הגבוהה). שכן, קל יותר לעלות בכניסה, ולרדת ביציאה.....
עם הציוד על הגב, נכנסנו לאתר, שילמנו, קנינו גם בוטנים לסנאים והתחלנו ללכת במסלול הסנאי, לפי השילוט (מי כתב שהטיפוס אינו קשה?)
באמצע הטיפוס התחיל לרדת גשם זלעפות, והסנאים שלא פגשנו בדרך, החליטו להתחבא עוד יותר. האמת, גם אני במקומם הייתי בורחת. ואיך כתב כאן מישהו בפורום: "את הבוטנים נאלצנו לאכול לבד....."
כשירדנו חזרה למטה (עם ילדים מאוכזבים) פסק הגשם. אבל הסנאים כנראה לא אוהבים לצאת כשרטוב בחוץ. כך שהסנאי היחיד שראינו וגם הצטלמנו איתו, היה הסנאי הגדול שבכניסה לאתר, אשר כולו עשוי.....מעץ.
לפני היציאה מהאתר, מצאנו מעין מבנה מקורה והתיישבנו בתוכו, כדי לזלול את הארוחה הכי טובה שאכלנו בטיול (טוב, כמעט....). לחמניות טריות, נקניקים, גבינות, מעדנים, ירקות, שוקולדים. מכל הבא ליד.
ליד המבנה המקורה, ישנן נדנדות מיוחדות. ענקיות וגבוהות. הילדים לא רצו לרדת מהן. גם המבוגרים לא. השתעשענו שם שעה ארוכה, ולאחריה המשכנו לעיירה Schonach, בה עומד בית שעון הקוקייה הגדול ביותר בעולם.7 מטר על 7 מטר. יש לו מנגנון ענק. ניתן לקבל הסברים באנגלית (יורו למבוגר, חצי יורו לילד) מכלתו של בעל הבית וכן הדגמה לקריאת הקוקייה. ההסבר קצר ומכני מאד. הילדים ממילא לא הבינו מילה וחצי מילה והיה צורך לתרגם להם הכל.
בחוץ, ישנם מרחבי דשא עצומים. התיישבנו לנוח מעט. חלק שיחקו בצלחת מעופפת. אמריקה.
המשכנו חזרה למלון, ושוב – לבריכה המקורה ולאחריה – ארוחת ערב נהדרת במלון.
יום שבת (5 באוגוסט 2006): צרפת, דרך היין (Route du Vin)
הבוקר גשום וצפוי להימשך כך. לכן יצאנו מאוחר יחסית.
נסענו לכיוון העיירה Colmar בצרפת. בעיירה עצמה לא טיילנו, משום שירד גשם, אבל הספקנו לעצור ולקנות שכמיות. שיהיה.
המשכנו לנסוע לכיוון העיירה Kaysersberg, הנחשבת לאחת הערים המושכות באלזס והתעלפנו מהנוף.
הדרך מהממת ביופייה. הכרמים משתפלים במדרונות ההרים במראה "מסורק". שפשפנו עיניים, והגשם פסק.
עצרנו בעיירה המדהימה הזו, טיילנו בה לאורכה ולרוחבה, הצטלמנו כדי לזכור את כל היופי הזה, קנינו קצת מתנות והרבה גלידה.
אבל הדבר המקסים מכל, היו החסידות המקננות על גגות הבתים. זקופות וגאות, הן עומדות על רגל אחת (כמו בסיפורים...), ומאכילות את הצאצאים שלהן. המראה מרהיב ומרגש.
היה קשה לעזוב את כל היופי הזה, אבל רצינו לראות עוד....
המשכנו בדרך היין (לפי השילוט), עצרנו בדרך בגן שעשועים נחמד עם ספסלי ישיבה, כדי לזלול מעט, והיינו בטוחים שאנחנו או-טו-טו מגיעים לפארק הקופים.... וכאן גילינו טעות קטנה (גדולה).
בדרך היין, ישנן שתי עיירות בעלות שם כמעט זהה: Kinezheim ו- Kintzheim. לפי התכנון שלי, פארק הקופים היה בעיירה הבאה (Kinezheim), בעוד שבפועל הוא נמצא צפונה יותר ב- Kintzheim. תוך החלטה קצרה ומיידית, הוחלט לוותר על עצירות בדרך ולהמשיך ישירות לפארק הקופים בעיירה הצפונית יותר, וזאת כדי להספיק ולהגיע בזמן לאתר.
הדרך ליער הקופים מהממת ביופייה. ניתן להשקיף מרחוק על מבצר Haut Koenigsbourg הגדול.
נכנסנו ליער הקופים בשעה מאוחרת יחסית (16:00 אחה"צ), כאשר מדריכה חיננית הסבירה לנו (בגרמנית, כמובן) מה אסור לעשות בפארק בתכלית האיסור... אז כך: אסור לגעת בקופים כמובן, אסור לשרוק להם, אסור להציק להם או לתת להם מאכלים שונים ומשונים. בכניסה מקפידים לתת לכל אחד ואחת חופן (ולא יותר) של פופקורן (כן, כן, פופקורן). כך מתקרבים אל הקופים, יד אחת מושטת (ישרה) אל הקוף. וזהו. אם ייקח – ייקח. אם לא – בעיה שלו.
זו הייתה חוויה מצחיקה ומקסימה. ביקרנו באי-אילו פארקים של קופים, אבל זה היה הנחמד מכולם. הקופים (כ- 300 במספר), מסתובבים סביב הקהל, מבלי לפחד או להפחיד ואוכלים ואוכלים ואוכלים.
ניסינו להתחכם איתם, ונתנו להם פופקורן שמצאנו על הרצפה (יש שם המון כאלו), אבל הם כנראה הרבה יותר חכמים מאיתנו.....
גם הבן הקטן שלי ניסה להתחכם איתם, ומשראה שקוף אחד אינו מגיב לו – נתן לו מעין טפיחה קטנה עם האצבע על גבו, והקוף הסתובב ומשך לו בחולצה. קוף אחרי בן-אדם.
יש שם לא מעט קופיפים קטנטנים, שרק נולדו, והם מצחיקים ועושים הצגות משגעות....
ביציאה מהפארק, ישנה חנות מזכרות נחמדה, לא נורא יקרה, אבל עם פריטים מאד מיוחדים.
אנחנו קנינו לנו, לגדולים, ולבתי הבכורה – שכמיות (עם ציור של קופים כמובן...), במחיר זול יחסית.
בהמשך, החלטנו שאין טעם להמשיך צפונה בדרך היין, שכן השעה הייתה כבר מאוחרת, והחלטנו לחזור חזרה, בדרך עצמה, ולעצור במקומות שעברנו לפני כן במהירות.
נסענו ישירות לעיירה Hunawihr, לחממת הפרפרים. החממה אינה מרשימה במיוחד, בעיקר בשל העובדה שביקרנו בחממה יפהפייה מזו בבלגיה, בשנה שעברה. בכל זאת, היה חם ונחמד. גם כאן, ביציאה, ישנה חנות מזכרות. בזמן שחברינו רכשו מספר מזכרות קטנות, אנו יצאנו החוצה לנשום אוויר, וראינו, ממש ביציאה, מעל ראשינו, קן ענק של חסידות על גג הבית, עם חסידה בתוכו. על רגל אחת. מדהים ביופיו.
בעיירה זו, ישנו פארק חסידות, המוקדש להחזרתן של החסידות אל האזור, החוזרות מנדידת החורף שלהן מאפריקה אל אלזס. אנחנו לא נכנסנו לפארק, אבל ראינו את החסידות בצידי הדרכים, על גגות הבתים, וכשהן עפות ממש קרוב לידינו. מומלץ לקחת משקפת קטנה מהארץ, ולהשקיף על החסידות היושבות על העצים המרוחקים מעט, ודוגרות על גוזליהן. ושוב – מקסים מקסים מקסים.
משם המשכנו לכיוון העיירה Riquewihr, חנינו את הרכב ויצאנו במטרה לחפש מסעדה נחמדה לארוחת הערב.
העיירה מאד מאד נחמדה, משופעת בפונדקי יין ושווקים, באר-מים ציורית, וסמטאות קטנות.
אבל ארוחת הערב הייתה מאכזבת. חשבנו שנוכל לקבל באזור זה פירות ים טריים או דגים. אולם נראה כאילו הם בכלל לא שמעו על כך. הסתפקנו בארוחת ערב פשוטה, תיירותית מאד ולא טעימה.
לאחר מכן, נסענו שוב דרך קולמר לכיוון היער השחור, למלון.
יום ראשון (8 באוגוסט 2006): קניון Wutach – גרפנהאוזן
או קיי. אז אם הייתי יודעת איזה יום מצפה לי היום, הייתי מתכוננת (נפשית, כמובן) בהתאם.
שמנו פעמינו לכיוון קניון Wutach, המתפאר ביופיו ובמאות סוגי הצמחים והפרפרים השוהים בו.
ח'ברה, לא היה קל. לא ידענו בדיוק לקראת מה אנחנו הולכים....
הגענו לקניון. זהו קניון בעל מסלולי הליכה שונים. בעקרון, ירידה חדה בסיבובים עד לנחל, ומשם – חזרה למעלה... מי שרוצה לטרוח, יכול לחנות את הרכב בכניסה לקניון, לקחת אוטובוס למקום יציאה המרוחק מהקניון ולחזור במסלול מעגלי – ישר לרכב החונה.
בזמן שהלכנו והלכנו והלכנו (כשלצידנו חרקים שלא ידענו על קיומם עד לאותו הרגע ממש: חלזונות צהובים וכדומה), שאלנו לתומנו, עוברי אורח, אם זהו מסלול מעגלי. ומה מסתבר? הסתבר, שאם נמשיך במסלול שלנו, ייקח לנו לפחות 3-4 שעות נוספות...
מה נאמר ומה נגיד? פה אחד החלטנו להסתובב חזרה, ולעלות מהכיוון ממנו באנו. חזרנו עייפים עייפים (כשהדרך מלווה בצעקותיי מעל ל"תהום", שם הודעתי ש"אני לא זזה" ו"אם רוצים לקחת אותי – אז בבקשה, כי כאן אני נשארת"...!).
כך שאם אינכם חובבי מסעות והליכה מרובה, המסלול שווה – רק אם יורדים עד למפל, ועולים באותה הדרך חזרה למעלה.
הפיצוי הגיע בדמות המסעדה הכל-כך מומלצת על-ידי כולם. מ-ד-ה-י-מ-ה. אין מילים!!
בעיירה גרפנהאוזן (לכיוון העיירה שלוכזי), נמצאת המסעדה. אם מגיעים מכיוון הקניון, פונים ימינה לפי השילוט, נוסעים ישר בכביש יפהפה כמה מאות מטרים, ומגיעים למעין קומפלקס של בתי הארחה.
המסעדה מוקפת משחקים מקסימים (טרקטור בארגז חול המונע עם מטבעות, אומגה, קרוסלות מיוחדות, נדנדות), חיות משגעות אותן ניתן להאכיל ו.... האוכל – מעולה!!
בזמן הארוחה, הילדים מקבלים פתקית עם מספר. כל מספר זוכה. הם ניגשים עם הפתקית לביתן מיוחד עם מתנות קטנות ושם הם מקבלים את ההפתעה.
אין מילים. פשוט מקסים!!
סגרנו שם את הערב.
בדיעבד, אני רוצה לספר לכם, שבילינו שם פעמיים נוספות...
יום שני (9 באוגוסט 2006): פארק אירופה
מקום ענק ויפה – אך המוני מדי. לאחר שביקרנו במספר פארקים אחרים באירופה, ניתן לומר שהפארק סביר, ואולי אף שווה ביקור. לא יותר.
חיכינו כ- 40 דקות בכל מתקן.
רכבת ההרים החוצה את הפארק, ממש בכניסה – מהממת ומפחידה. לא יאומן. ניתן ממש לראות את הפרצופים הצווחים. פחד אלוהים!!
בילינו שם יום שלם. הילדים נהנו מאד. בדיעבד, הסתבר כי זהו אחד הימים היפים ביותר, המצפים לנו (מבחינת מזג האוויר), וטוב שהחלטנו לנסוע לפארק דווקא ביום זה.
ב- 20:00 עזבנו את הפארק (לא לפני שהצטלמנו וקנינו ביוקר את התמונות...) ונסענו לפרייבורג למסעדה איטלקית נהדרת!! (בדיעבד, גם בה ביקרנו פעמיים...).
יום שלישי (10 באוגוסט 2006): אגם שלוכזי – העיירה טיטיזה
שמנו פעמינו לעיירה שלוכזי. מזג האוויר היה סגרירי ולא צפוי. ניתן לומר אפילו – קר מאד!
המקום מקסים. שכרנו סירה מנוע איטית, שהילדים השיטו בעצמם. באמצע השייט החלטנו להאריך את המסלול (הדבר ניתן, משלמים ביציאה).
שעה שלמה הפלגנו בשקט מושלם. הנוף מהמם. מומלץ בכל פה.
בשלב מסוים – החל לרדת גשם, והחלטנו לחזור לעיירה טיטיזה.
הגענו למלון, התארגנו שנית, ויצאנו לטייל בעיירה המקסימה. אכלנו במסעדה (תיירותית ונוראית) ומשם – בגלל מזג האוויר – חזרנו למלון, לשחק פינג-פונג עם האלופים, ואת ארוחת הערב הטעימה – אכלנו שוב במלון.
נסענו לאי-מיינאו. היה נחמד מאד.
המון המון פרחים בצורות שונות (גמד, טווס), חממת פרפרים, מזכרות, חממת קקטוסים ונוף משגע בדרך החוצה... לילדים הספיק שם מעט זמן...
משם, נסענו לכיוון העיירה קונסטנץ, ל- Sea Life. זהו מקום ענק, יפהפה, ובו הולכים לפי מסלול מובנה מראש, כאילו אנחנו בתוך אקווריום. ניתן לצפות בכרישים שוחים סביבנו (מעלינו, מצדדנו) ועוד חיות שונות ומשונות.
שעתיים הספיקו.
אכלנו ארוחת ערב במקדונלד'ס בעיירה נוישטדט (הצמודה לטיטיזה) (טוב, צריך לגוון לפעמים, לא?) ומשם חזרנו למלון, לחרופ.
יום חמישי: "יום השינויים"
לפי התכנון המקורי, שמנו פעמינו לכיוון פארק החבלים. כשהגענו למקום, התחיל גשם זלעפות. ראינו מרחוק את הרכבלים נעצרים והאנשים מחפשים אחר מחסה. אנחנו לא היינו צריכים לחפש, אז נשארנו באוטו....
החלטנו שמכיוון שיש לנו GPS – ניסע לבאולינג בעיירה שאינה מוכרת לנו (Hofingen). בדיעבד, הסתבר, שהבחירה הייתה מצוינת. המקום גדול מאד, ריק, עם המון מסלולי באולינג, משחקי מכונה ועוד דברים שילדים מאד שמחים לרוץ אחריהם... המקום נקי ומסודר.
למטה, במתחם, טלי גילתה סופרמרקט זול. קנינו שם מעט דברים (זולים, זולים).
אחר-הצהריים נסענו לטייל בפרייבורג. הגשם פסק מעט, ואנו עצרנו במרכז לאכול נקניקייה מעולה ועסיסית ומשם – (איך לא?) לזלול קרפ בבית קפה סמוך.
כמובן שהגשם שוב הגיע, ואנו חזרנו למלון ללילה של פינג-פונג משפחתי.
...זהו... יותר לא זוכרת... כי בשלב כלשהו, אולי בגלל הגשם, לא התחשק לי לכתוב יותר.
היי,
מקסים!!! וברכת "יישר כוח" (ויש שיוסיפו "חזק ואמץ") גדולה על התרומה הבלתי נלאית.
בתקופה שביליתם בחו"ל, אנו "בילינו" בכל רחבי הארץ, בורחים מאתר לאתר מאימת הקטיושות, מנסים לבדר את הילדים הצעירים (אז היו בני 4 ו- 13) ודואגים דאגה שלא תתואר לבן הגדול ששהה בלבנון. ולא נשכח את היום הקשה במיוחד, יום חזרתכם (?) \, 12.8.
יום טוב,
אורנה
כן, אני זוכרת את היום הקשה.
המלחמה ליוותה אותנו במשך כל הטיול, למרות שלא כתבתי על זה.
הבן של השותף של בעלי נפצע קשה מאד במלחמה (שהה במבנה שקרס, בו נהרגו 9 מחבריו), ומהרגע שהודיעו לנו - מצב הרוח שלנו התאים למזג האוויר. ממש מדכא.
ניסינו לא להעביר כלום לילדים, אבל אני זוכרת שהם שאלו המון המון שאלות.
זה מזכיר לי, אגב, שבמלחמת המפרץ הייתי באיטליה, וההורים שלי לא נתנו לי לחזור לארץ. אני זוכרת שהייתי תקועה במלון, מול חדשות ה- CNN ובוכה. פשוט בוכה. לא נהניתי, ומתתי לחזור הביתה.
כשחזרתי, לבסוף, ההורים שלי הגיעו לשדה עם מסכות. אני זוכרת שהייתי בשוק. לאחר שעתיים, כשהגענו הביתה (אז גרתי ברמת השרון), נפלו שלושה טילים לא רחוק (ליד חוף הקאנטרי), וזה היה נורא חזק.
ישבתי, עם המסכה על הפנים, והייתי בהלם קרב.
אני לא יודעת אם אני נוסעת הרבה, או שאנחנו עוברים הרבה מלחמות...
היי ענתי,
זיהיתי בכתבייך שתקופה זו לא נעלמה ממך, על כן התייחסתי לפן הזה של התאריכים;אחרת, לא הייתי מזכירה זאת (טוב, נו, בכל אופן מורה ללשון...).
אלמלא היה בני נלחם באותה תקופה, היינו "נעלמים" לחברים מעבר לים (כבר יש "תוכנית מגירה" לשבדיה, תוכנית שלא מומשה).
ובענייני מלחמות והנאות: רק שהמלחמות לא ירדפו אותך. אם רק שתיים "רדפו" אותך- נסלח לך.
להת',
אורנה
נשמע שהיה לכם טיול מקסים ומהנה אבל מזג האוויר הבלתי צפוי כנראה משבש קצת את התוכניות
אני בעלי והילדה נוסעים לפרייבורג שביער השחור שבוע הבא ואשמח לקבל את החוברת שהמלצת עליה ועוד כמה שאלות לי אליך:
1) כה זמן ביליתם ביער השחור? רק 4 ימים?
2) קראתי שטיילתם בפרייבורג אבל לא פירטת הרבה לגבי העיר , אשמח לשמוע עוד טיפים ופרטים על העיר הזאת, מה ההתרשמות שלך ...
3) אמרת שביקרתם במסעדה איטלקית טובה, איך קוראים למסעדה? פירנצה? (Ferenze??
4) לגבי פארק אירופה, אין שם כרטיס אחד שכולל עליה למספר מתקנים וחוסך זמן המתנה בתור ? כשהיינו בספרד ביקרנו בפארק ענק שנקרא פורטאוונטורה וגילינו שם רק לקראת סוף היום שניתן לרכוש כרטיס שבו קובעים באיזה שעה הולכים לאיזה מתקן שרוצים וככה יש תוכנית וזה חוסך זמן המתנה כי אחרת אפשר להמתין שם שעתיים למתקנים המבוקשים
5) השארתי לך הודעה במקום אחר לגבי ביגוד , מה לקחת ? יותר ביגוד קיצי? איך הטמפרטורה ביום ואיך בלילה? נראה לי די קריר בלילה ...
1) ביער השחור בילינו שבועיים, מתוכם, ב- 10 ימים - ירד לנו גשם.
פעם פחות פעם יותר, אבל רוב הזמן חורפי.
2) בפרייבורג היינו מעט מאד. רצינו לעלות לרכבל, אבל הוא היה סגור. תפס אותנו שם גשם נוראי ואני זוכרת שעמדנו מתחת לגגון במשך 40 דקות בלי יכולת לזוז. לצערי, לא טעמנו (חוץ מנקניקיה ) בעיר הזו מספיק. האמת היא, שאנחנו לא מתים על ערים גדולות.
3) לא זוכרת את שם המסעדה. אנסה לחפש בחומר שלי.
4) אין לי מושג אם קיים כרטיס כזה בפארק אירופה. גם אנחנו היינו בפורטאוונטורה, ולא השתמשנו בכרטיס כזה. אבל אני מעריכה שיש. אני זוכרת שקראתי על זה משהו. נסי לבדוק באתר שלהם ו/או לשלוח להם אי מייל.
עכשו אני מבינה איזה מזל היה לנו עם מזג האויר.רק בבודנזי ירד לנו גשם יום אחד,אך גם לא חזק במיוחד.אבל 2006 זכורה לי כגשומה מאוד,אחותי היתה גם בין מבול למבול ביער השחור. בערבים הם נצלו את הכניסה למרחצאות.גשם בחוץ והילדים במיים ליים-גם מינרליים ?מה צריך יותר מזה?
תודה על הסיכום,מחזיא אחורה לימי הטיול,
אמה
האם אני מבינה נכון מההתכתבות ביניכן שלפארק אירופה לא ניתן לרכוש כרטיסים בקופת כניסה הכוללים את כל האטרקציות, אלא יש לרכוש כרטיסים נפרדים לכל מתקן ? אני מקווה שפשוט לא הבנתי, אודה לכן אם תבהירו למה התכוונתן.
ענתי הי,
תודה רבה על סיפור הטיול
תענוג לקרוא וכיף להיזכר
אנו גם היינו ביער השחור לקראת סיום המלחמה11-20/8/06 ,(קיבלתי לשם SMS מהעבודה המודיע על חזרה לשיגרה).
כל הפורומים
עזרה
סרטוני הדרכה
היער השחור - סיכום טיול 
