היבשת הגדולה בעולם פותחת בפניכם את שעריה - אסיה
מזמן הפכה להיות המקום לטיולים. מסין
, הודו
ותאילנד
ועד גאורגיה
ואוזבקיסטן
- בעזרת הפורום הזה המזרח הרחוק
מעולם לא היה קרוב יותר!
אסף, אני בספק אם לא קרה שמשהו מהדברים ברשימה לא הפריע לך בטיול פעם או פעמיים..לפחות, נכון, בהודו יש גם יותר מזה הרבה יותר מזה, אבל זה לגיטימי ואפילו לא כזה מרעיש שיש אנשים שזה מפריע להם עד כדי כך שהם לא יראו מעבר לזה, וגם אז , זה לגמרי בסדר אם הם יחליטו ש
הודו עדיין לא רשומה על שמי בטאבו ולשנייה לא התיימרתי ''לתת'' או לא ''לתת'' רשות לאנשים לבקר בה.
גם לא ניסיתי לצייר את המדינה הזאת בצבעים ורודים בלבד. גם אני עברתי את מרבית הדברים שצוינו פה (לא הקיאו עליי! איחס) ולא כולם הסתיימו בטוב.
אנשים פה, משום מ
''מומחה גדול'' כמוך אומר שאני הדוגמה הקלסית ל.... :)
''מומחה גדול'' כמוך אומר שאני עושה רוח וצילצולים...:)
''מומחה גדול'' כמוך אומר שכדאי לי לגור באינקובטור...:)
''מומחה גדול'' כמוך אומר שכל ה.....זה מסיבה שאין להם כסף...:)
''מומחה גדול''כמוך אומר ''
אני מבינה שזה מרתיח אותך לקרוא דברים כאלה על הודו האהובה, אם לא הייתי אדם רגוע, אני בטוחה שהייתי מגיבה כמוך. אבל עזוב, חבל על האנרגיות שאתה מוציא (והן אנרגיות לא טובות ומזיקות לך בסופו של דבר) זה לא יעזור. מותר לו להרגיש ולומר מה שהוא מרגיש. ומותר לנו לחשהפנייה לסיפור מסעותי בהודו:
www.notes.co.il/pnina
www.india-4us.com
זה בגלל מה שנקרא `אפקט העדר`. מה שמאפיין במיוחד את הישראלים בהודו.
זה כבר ממזמן לא מוזר (ועצוב שזה לא מוזר) לדבר עם אנשים במקומות בהודו שאין להם מושג לאן הם הגיעו ומה הם מחפשים באותם מקומות. הם פשוט נגררים אחרי מסות האנשים בלי לחשוב שנייה מה הם בעצם רוצ
אני רק לא מבין על מה יצא הקצף...
זכותו של אלי להסתכל על הדברים ולראותם אחרת,
זכותו להמשיך לטייל ולנסות להינות גם אם איננו נהנה מאותם הדברים...
גם בתאילנד יש כאלה שנהנים מדברים מסוימים וכאלה שלא...אז מה ?
אני למשל - לא חושב שהתאילנדים כ''כ נחמדים כמו ב
הודו זה בדיוק אותו המקום שאיבדנו כאן: הלב הפתוח, שפתוח גם ליופי וקסם שיש בעולם, וגם לכאב ולסבל - בקיצור - לחיים במלואם. בהודו לא תוכל להישאר אדיש, היא תסחוף אותך ותפתח לך את הלב.
רק אתה מסוגל לענות בצורה כזאת עם שלל מילים כמו ''טמבל'',''תגור באינקובטור'', ''קלב מד קורא לך'',''סן פרנסיסקו '',''מלון 5*'',''טיול מאורגן''.... וזה רק קצה קרחון.
מה שמראה את ''הרמה האישית'' שלך!
המזרח זה לא רק הודו,יש הרבה דברים הרבה יותר טובים ויפים
למה?בגלל שזאת הפעם ה1 שלהם ואין להם שמץ של מושג(סוד בלי שאף אחד שומע! הם כניראה אף פעם לא היו בהודו!)אם הם אוהבים את הודו או לא!
לגבי למה הם לא עוזבים מיד?אולי בגלל שאם הם כבר שם הם מנסים בכל מקרה להפיק את המיטב,ולנסות ולראות כמה יעדים כי עם יעד אחד לא ט
:) הרגת אותי מצחוק !
אתה צודק, ''סן פרנסיסקו'' ו''מלון 5*'' הם באמת ניבולי פה לא ראויים.
בכל מקרה, תודה ! התגובה הזאת רק הרגיעה אותי לגבי איזה מין בנאדם אתה.
תאילנד שונה לגמרי במובן הזה מהודו.
מלבד היותה קטנה הרבה יותר מהודו, המדינה הזאת היא גם השער למזרח-אסיה וכמעט כל טיסה לשם עוברת בשדה התעופה בבנגקוק. המדינה הזאת מאוד תיירותית !(יותר מהודו), היא בנוייה בעיקר לנופשים קצרים ואני לא בטוח שהיא עדיין מוגדרת ''ע
שכחתי. הכי חשוב.
המשפט ``רק בהודו נוסעים נסיעות מטורפות וכל המקומות ניראים פחות או יותר אותו הדבר!`` נשמע כמו חוות דעת ?
או, יותר נכון, זה נשמע כמו מישהו שהיית רוצה לשמוע את חוות דעתו ?
אני הכרתי בחורה (מאוד נחמדה, אגב) שהיתה בהודו חמישה חודשים ופגשתי אותה בתאילנד, מיד אחרי הודו. היא כל היום קיטרה לי כמה הודו נוראית ומגעילה ואיזה אנשים יש שם, ואי אפשר ללכת ברחוב, וכמה זה נורא... בקיצור כל מה שאתה אומר. אז שאלתי אותה: חמישה חודשים? למה לסהפנייה לסיפור מסעותי בהודו:
www.notes.co.il/pnina
www.india-4us.com
לפחות בניגוד לידידך''הנחמד'' יש לי עסק עם אדם יותר נבון ומתורבת.
אני יכול לתת לך דוגמאות
הייתי בויטנאם התחלתי בסייגון לא אהבתי את סייגון
המשכתי לדלתא של המקונג ואהבתי...דלט,ניה טראנג והואה לא עשו עלי רושם ממש לא לטעמי....המשכתי להלונג ביי,ספה ובקהה ואה
ראשית תודה. שנית, בהחלט ברור לי שאת הודו אפשר לאהוב מאוד ואפשר לשנוא (אמרו זאת חכמים ממני) אני לא חושבת שמי שאוהב אותה הוא אדם יותר טוב, או יותר חכם, או יותר מבין, ממי שלא אוהב אותה, זה פשוט כך ומי שמבין את הרוח ההודית, שהיא שם נרדף לסובלנות, יודע גם לכבדהפנייה לסיפור מסעותי בהודו:
www.notes.co.il/pnina
www.india-4us.com
אנשים שסובלים בהודו לאו דווקא נשארים אך ורק בגלל העדר.
יש כאלה שנשארים בהודו כדי לסמן על זה וי. כדי שהם יוכלו להגיד אחרי זה שהם היו שם כך וכך זמן.
מצטער. פעם אחרונה. הייתי חייב.
זה רק מראה לי שלא משנה כמה תאהבו או תשנאו את הודו
תמיד תריבו מי צודק ומי חכם
זה רק מראה לי שכל השנטי המזויף בהודו הוא אכן מזויף
וממש אתם לא מסוגלים להקשיב לדעה שונה משלכם
לא כל מי שהיה בהודו אוהב אותה
וכן 99 אחוז מימה שאלי אמר הוא צודק
אז אסף לא אה
נו באמת...נסה לקרא שנית.
אני לכשעצמי לא ספגתי שום שאנטי ובאופן אישי אפילו לא מחבב את המילה.
לא - אני לא מדליק קטורת. אשתי מדליקה לפעמים ונראה לי שיותר בשם ה''ריחניות'' מאשר ה''רוחניות''...
לא טענתי שהשאנטי אינו מזוייף,טענתי שאיננו בהכרח מזוייף (יש הבדל
אז בסוף יצא שאני לא מבין תגובות .....
אחלה
רק שיהיה שלום אהבה קטורות שרוואלים ואיזה בודהה לחיזוק הרוחניות.....
העיקר שהודו '' שינתה '' אותנו ''והתחברנו לאני שלנו''
איך הישראלים אוהבים להגיד את זה
במיוחד את המילה '' אנרגיות ''
יאלה בא לי להקיא מיז
אז בסוף יצא שאני לא מבין תגובות .....
אחלה
רק שיהיה שלום אהבה קטורות שרוואלים ואיזה בודהה לחיזוק הרוחניות.....
העיקר שהודו '' שינתה '' אותנו ''והתחברנו לאני שלנו''
איך הישראלים אוהבים להגיד את זה
במיוחד את המילה '' אנרגיות ''
יאלה בא לי להקיא מיז
תגיד לי מר באנטי, אתה מדבר על ישראלי ישאר ישראלי ?
נכנסת לויכוח לא לך, בנושא שכנראה אתה לא מבין בו (מהתגובות שלך אני מסיק שלא היית בהודו), אתה קופץ למסקנות ועוד יורד על כולם.
אולי אתה גם רוצה לבוא אלי הביתה לגנוב כמה ברזים ומגבות...
שכחתי עוד משהו -
למרות שאני אחת מחובבי הודו המושבעת אני נוטה להסכים עם רוב הדברים שציינת אבל כל היופי זה להיות שם לחוות את זה ולדעת שעל כל מינוס יש גם פלוס וכך נוצר איזון בעולמנו...
אבל מה שהכי חשוב זה שהצלחת לגרום לי לצחוק עד כדי דמעות!
מוקירה לך תודה על ששיפרת את היום
הודו עבורי תהיה תמיד גן העדן של האנרגיות הטובות כמה שיאמרו לי ויציעו לי לטוס לארופה או לאמריקה כי''יפה'' שם אני יעדיף לחזור לארץ הקסומה היפיפיה והמיוחדת הזו הודו.שם טעמתי כיף,נופים מרהיבים אנשים פשוטים וטוובים מוזיקה יפה,ושקט נפשי .....................
בא לי לצרוח כשאני שומעת הודו....
לצרוח מאושר הודו בשבילי זה היה [ויהיה] כמו שיחרור כל איבר ואיבר בגוף והכי חשוב שיחרור מושלם לנפש נהנים בהודו גם אם יושבים ולא עושים כלום אף פעם לא משעמם תמיד תמיד כייף בנפש ומה יותר טוב מטוב לנפש????
לפעמים אני מרגיש שנמאס לי ממך , שנמאס לי מאזרחייך , שנמאס לי לראות את המראות הקשים ברחוב , שנמאס לי להריח את הזוהמה , שנמאס לי לראות את עונייך , שנמאס לי לראות אותך .
ואז שוב אני יוצא לרחוב , ונתקל בקבצן קטוע הרגליים , ובקבצן המעוות , ובמשפחה השלמה היושבת בקרן הרחוב , וישנה על שפת המדרכה ... ועל פני כולם , חיוך שכזה ... חיוך תמים , חיוך מדהים , חיוך כזה רחב , כאילו עוניים לא קיים , כאילו אין עצבות , רק שמחה .
ואז שוב , נמאס לי ממך , כי אני עולה על אוטובוס שהובטח שיצא ב 4 , והוא לא . הובטח שהוא מגיע לקראת בוקר , ובודאי שהוא לא , שוב נמאס לי ממך , כי האזרחים שלך מעשנים בתוך האוטובוס , וגורמים לי תחושה של נסיעה בתוך קופסת סיגריות על גלגלים.
ואז , אני עולה לאוטובוס נוספ , ולידי יושב בחור שעולה עם העז , שגועה וגועה כל הנסיעה , ואי אפשר שלא לחייך , אי אפשר שלא לעצום עיניים , ולתת ללב לדפוק בחוזקה , בהתרגשות , עוד מפגש עם הודו שכזאת .
חלמתי עלייך הודו , בערך 5 שנים , כולם שמעו אותי מדבר על הודו , ורק על הודו , לא היה יעד בעולם שקסם לי יותר , ואני ממשיך לחלום אותך הודו , גם כשאני כאן . חולם על מפגש מחודש איתך בעוד כמה שנים ...
אין מה לומר ,הודו שלי , הגשמת לי את החלום , על כל פרקיו , על כל עונותיו . חלמתי על העוני , חלמתי על הזוהמה , חלמתי על החיוך , חלמתי וחלמתי וחלמתי . ולפעמים אני משפשפ את עיניי , בניסיון להבין אם אני באמת כאן , או שזה עדיין חלום . ואני שמח לגלות שאני כאן , שהחלום מתגשם , כל יום במשך חצי השנה האחרונה .
הודו , עם מיליארד האנשים שבך , ועם אלפי התיירים שפוקדים אותך כל שנה . אני מקווה שלא תשתני אף פעם , אני מקווה שבעתיד כשאחזור , תמשיכי לחבק אותי , וללטף אותי , ולגרום לי תחושה של בית שני , כמו שהרגשתי עד עכשיו .
אבל אני גם מקווה , שאותה משפחה כבר לא תישן ברחוב , אני מקווה שהקבצן קטוע הרגליים , והקבצן המעוות , יוכלו לחיות בכבוד , ואם לא בכבוד , לפחות לחיות .
כל הניגודים שבך , כל האיחודים שבך , כל הגוונים , כל הפחדים , כל השמחות , כל החיוכים , עושים אותך כל כך מיוחדת , כל כך מדהימה . ובכל זאת , הודו , מצטער לומר , את לא באמת הבית שלי , הבית שלי הרחק מכאן , ברחוב שקט ונקי , ללא פרות ברחוב , ללא זבל וזוהמה .
את בשבילי כמו מאהבת , אקפוצ לבקר אותך כל אימת שאפשר . אך בניגוד למאהבת , מדינתי וביתי לא יראו זאת כבגידה , כשאבוא אלייך , כשאכנס בשערייך , אסניף את הריחות , ושטוף את עיניי במראות .
הודו את החלום , את המציאות , את תמצית כל החיים , כל פרק ופרק בחיי , עד מותי , ילווה במחשבות עלייך , בחלומות עלייך , בהשוואות אלייך .
הודו , עוד קצת ואנחנו נפרדים , איש איש לדרכו , ודמעות לי בעיניים , ובגרון , כל אימת שמחשבה זו עולה במוחי . איך נפרדים מאהובה כמוך ? שכל שעשתה היה רק טוב ? את הזמן הקרוב אני מקדיש להחלמה , החלמה ממך , הפרדה בין המציאות לבין הדמיון . אקדיש את הזמן ליצור לך פינה בליבי , אבל רק פינה ,לא יותר , ליבי לא שייך אלייך , ליבי שייך למקום אחר , אבל תמיד הודו , אני מבטיח שתמיד אבוא לבקר .
נשען על המעקה , ומביט אל הגנגס . ממולי ערימות עץ בוערות , ועליהן גופות שעולות באש . ההודים אינם קוברים את מתיהם , אלא מבעירים אותם בלהבות , כאילו אומרים - העשן יעלה את נשמותיהם אל השמיים , אל מקום מבטחים .
ריח הבשר החרוך מכה באפי , שש גופות בוערות ממולי , וקרובי משפחתם של המנוחים דואגים לשמור על בעירת האש . מתחת לגת השריפה ,במרחק מטרים ספורים , שכובות בשורה מספר גופות נוספות , ממתינות לתורן לעלות על המוקד .
המראות קשים מנשוא- מעלים את הגופה עטופה בתכריכים , מניחים אותה על ערימת העצים , מדליקים , וממתינים . בתחילה - עולים התכריכים באש . ואז מתגלה גופת המת במלוא הדרה , במלוא חולשתה , במלוא מבושיה .
על שפת הנהר הקדוש , אני רואה כלב עסוק בלעיסה של חתיכת בשר , ותוהה לעצמי מה הוא בדיוק לועס שם . אחרי התעסקות בת דקה במחשב נוראית זו , אני מוותר עליה , ומביט הלאה אל הנהר . העשן צורב בעיני , והריח מכה בי שוב .
אני בוהה , כמו בהלם , במתרחש אל נגד עיני . מסרב להאמין שבעולמינו עוד קיימים מנהגים שכאלו .
לפתע , אל מול עיני , עצם מוכר עולה באש , אני חוזר להכרה , יוצא מההלם , ומזהה שזוהי רגלו של אדם . הרגל חרוכה ושחורה , והלהבות עוטפות אותה במלוא עוצמתן .
לגופה לוקח זמן להישרפ , כאילו מסרבת לעבור מעולם זה לעולם הבא .
המראות הללו הספיקו לי , ואני יורד מהגת . עיני דומעות מהעשן , אפי סתום לכל ריח אחר מלבד ריחו של הבשר השרופ .
מתרחק מהמקום , בחזרה אל סמטאותיה היפות והקסומות של ואראנסי . הריח עוטף גם אותן .
להודים , כך נראה , כל הנעשה במרחק מה מאחורי , כל כך טבעי . בעוד הריח עוטף את הסמטאות , יושבים להם ההודים , מפטפטים , שותים כוס צ`אי , אוכלים .
עושה דרכי חזרה למרכזה הסואן של העיר , בדרך עוברות מולי משפחות הנושאות את מתיהן על כתפיים בכיוון ההפוך - אל גת השריפה הנוראית , אל המוקד .
אני מרגיש שאני בהלם , חסר יכולת לתקשר , חייב לשבת ולהירגע . מראות הבשר החרוך עדיין מהדהדים בתוך ראשי . זוכר אני את הרגל שניתקה לה מגופה של אדם , ואת קרוב משפחתו משליך אותה בחזרה את האש . המראות ממאנים לעזוב .
מגיע למרכזה הסואן של העיר , ומתיישב על ספסל . לקול צפירות הריקשות , המכוניות , לקולן של צעקות האנשים , צלצולי הפעמונים של ריקשות האופניים .
לקולם של כל אלה , אני מנסה להדחיק את שראיתי , להיפטר מהזיכרון ... אך לא יכול .
מולי , בין ההמון , עוברת עוד משפחה שנושאת את המת על כתפיים שבריריות ורזות , כתפיים של הודים , שכל חייהם מייחלים שמותם יהיה בעיר קדושה זו .
אני מדמיין אותך יושב על גדת מאניקאניקה גהאת ורואה את כל שאתה מתאר.... אני זוכר בערך תחושות דומות לפני 12 שנים בערך...אז הגעתי לאותה גהאת לראשונה...ובאורח פלא ``נתקעתי`` באותן סמטאות 4 חודשים תמימים.... בטח שמת לב שרק גברים מורשים לעמוד סביב אותה גהאת...ההודים חושבים שעצבותם של הנשים ובכיים ימנעו מהנשמה להמשיך הלאה בחופש מלא.... הנושאים את הגופה על האלונקה לגהאת הינם קרובי משפחה קרובים...שים לב שהם שרים לאורך כל הדרך Ram Ram Masata Hai , Mara Murta Masate Hai ...שבתרגום חופשי זה, ``חזר והלך לו אל אלוהיו, חופשי הוא לחזור לאלוהיו...``
הרשימה אותי מאוד התופעה שבין מאניקארניקה גהאת לצמודה לה (דאסוואדס) ישנם הרבה ילדים הודים, המסתובבים, משחקים קריקט, כשבמרחק של עשרות מטרים מהם, המוות כה צמוד, בהיר, חלק מהחיים..... מעניין מה עושה העובדה שאתה גדל כך מילדות לצורת החיים שלך, תפישת החיים והמוות... אינני בטוח שטקס קבורה בו שמים בלטת שייש גדולה על המת, ומקוננים סביבה שנים רבות מביאה למנוחת נפש אמיתית למתאבלים על מותו של אדם.... משהו במערב עשה מהמוות דבר נורא, מודחק, בעודו למעשה הדבר היחידי כנראה שכולנו (!!!) נעבור... ההודים החליטו לקבל אותו כחלק בלתי נפרד מהחיים. מעבר לסיבוב נוסף, מקצה שיפורים,....
יקירי, שב לך בשוק בגודוליה ושתה צ`אי טוב, אל תשכח לבקר במסעדת Shilpasri ...הפאלאק פאניר שם ירגיע כל נפש... יראו לך אותה באחת מהסמטאות של השוק..... לך להופעות מוזיקאליות ברחבי וראנסי, הרבה נגנים הודים ידועים צומחים בדיוק באותן סמטאות בהן אתה מסתובב...
בשעה 6 בבוקר אני פותח עיניים. ``את היום הזה צריך לנצל``, אני אומר לעצמי, אחרי שמבט קצר מהחלון חושף יום שמש על עמק פארוואטי , לאחר יומיים רצופים של גשם זלעפות אני קם מהמיטה , מצחצח שיניים , שוטף פנים, מחרבן. ב 6 ו 45 אני יוצא לדרך , היום אני שם את פעמיי לכיוון קיריגנגה. ב 6 ו 50 אני יושב , שותה צ`אי , אוכל ארוחת בוקר . האוטובוס הראשון לכיוון באראשאני , ממנה הולכים לקיריגנגה, יוצא רק ב 8 בבוקר .
7 וחצי , היום מתחיל ברגל שמאל בעודי שותה צ`אי אני שם לב שמאחד האוטובוסים יוצאים אושרת , הדר , ועוד בחור ישראלי , ערן , אושרת והדר מהטרק בדארמסאלה . והן אמרו שיש מצב שהן יעקבו אחרי .
אני יוצא מהצ`אי שופ לקרוא להן , והופה !!! רגל שמאל , גרובה בגרב לבנה , ומסונדלת בסנדל שורש , שוקעת בחרא של פרה . לא סתם חרא , אני מוכן להישבע שהיה שם לפחות 2 קילו חרא . :-)
אחרי דברי נימוסים , נשיקות וחיבוקים , וכמובן צ`אי משותף , אני אומר לחבר`ה שאני הולך לקיריגנגה . `` יופי , ניר בודק לנו את השטח `` היתה התגובה הראשונה של אושרת . טוב , נפרדנו איש איש לדרכו , האוטובוס שלי יוצא אוטוטו .
לאחר נסיעה של חצי שעה , ליד אחד התהומות המפחידים בחיי . ( אני מוכן להתערב שנהג אגד היה מרסק אותנו מזמן ) אני מגיע לבאראשאני . שואל על הדרך לקיריגנגה . המקומיים מצביעים על שביל שמוביל אל תוך ואדי מיוער בעצי אורן בני מאות , אפ לא אלפי שנים . אני נכנס לואדי , אני לא לבד , לפחות עוד 20 הודים הולכים באותה הדרך .
כבר אמרנו שהיום התחיל ברגל שמאל ? 5 דקות אל תוך המסע הרגלי לכיוון קיריגנגה , נקרע סנדל ימין . לאחר שפצורים בעזרת מיומניות שרכשתי מאבא ויצמן , המשכתי ללכת.
אחרי עוד 5 דקות , הסתבר לי שהולך להיות לי מסע לא קטן. אחרי סדרת שאלות , מסתבר שקיריגנגה במרחק 12 קילומטר הליכה ביער . לי אין מים , כי חשבתי שקיריגנגה קרובה יותר . לאחר עוד סדרת שאלות , הובהר לי שהדרך קלילה, מלבד 20 הדקות האחרונות . כמו כן מסתבר שבדרך ישנם מעיינות בהם ניתן למלא מים . כמעט 4 שעות מאוחר יותר , ולפחות 5 עצירות ביניים , אני יושב בקיריגנגה וכותב את המייל הזה במחברת .
אין לי מושג איך לתאר את קיריגנגה בקצרה , ולכן אאריך : ממולי , פסגות מושלגות , על העמק הירוק שמוביל לכיוון נהר פאראוואטי , רועות הפרות . שעל החרא שלהן דרכתי בבוקר . מימיני , גם כן פסגה מושלגת , במרחק נגיעה. מרחק נגיעה משמע 6 שעות עלייה לכיוון הפסגה . נחשו מה יש מאחורי ? צדקתם, עוד פסגה מושלגת. והפעם היא קרובה מרחק שעה הליכה בלבד .
אהההה , שכחתי לספר למה בכלל באתי לקיריגנגה, באתי מכיוון ששמעתי שבין כל הפסגות המושלגות האלו , יש מעיינות חמים לרחוץ בהם . וואללה יש! בקיצור , הבנתם איך נראית קיריגנגה, אין גסטהאוסים , רק איזה אשראם וכמה מסעדות להעביר בהן את הלילה ,וכמעט ואין בה אנשים . אני מעריך שיש כאן בסביבות 30 הודים , 7 פרות , 3 כלבים , כמה סוסים , ועוד טיפה תיירים .
האם זהו גן עדן ?
אני פותח את הספר `` הודו יומן דרכים `` שנתנה לי במתנה טולטול השכנה . על חלקו הפנימי של הספר , הדבקתי את ההקדשה שצורפה יחד איתו .
`` ניר , אז זהו , סופסופ אתה עושה את זה ונוסע להודו . אני רוצה לאחל לך שיהיה לך מסע מעניין , מסעיר , מלא בחוויות . להודו יש כל כך הרבה מה להציע , לכן אל תפחד להיות פתוח , ולספוג כמה שיותר . אני מעניקה לך את אחד הספרים החכמים והיפים שנכתבו על הודו ... תשמור על עצמך , ובעיקר תעשה חיים . מחכה לשמוע חוויות וסיפורים , טלי . ``
לכולכם , אם הייתם כבר בהודו , ואם לא . ואולי אם אי פעם תגיעו הנה . לכולכם אני מקווה שאני מצליח להעביר את החוויה . תעצמו עיניים ל 10 שניות, תדמיינו את הנופים שתארתי קצת קודם . קחו שאיפה ארוכה של אויר צח ( ברקי בלי סיגריות ) 10 שניות של חופש , 10 שניות של אויר פאראוואטי , 10 שניות של קולו של הנהר . 10 שניות של הנופים . 10 שניות כאלו כל יום ואתם באמת פה איתי
כל הפורומים
עזרה
סרטוני הדרכה
