|
מצורף בזאת קטע ממסע לאיזור שכתבתי בספורי גולשים....
הקטע המודבק כאן הוא על קוראט וסביבתה...
אם תרצה את כל הסיפור , ראה בספורו של טייל במזרח, שם יש לי ספור דיי ארוך על מקום זה, למרות שלדעתי הוא מאוד תמציתי...
אם לא תמצא, תאמר, ואדביר לך את ההמשך, המתייחס לסורין ובובריראם...
שמוליק
..."היום מתחיל המסע המתוכנן לערים, עיירות, אזורים כפריים, בחלק הצפון מזרחי של תאילנד, המכונה איסאן. מטרת נסיעתי בתקופה של השבועיים הבאים, עד לכניסתי ללאוס מצידה הדרומי, הוא סיור לכל הקטע של אגן קוראט, המהווה את חלקו התחתון של צפון מזרח תאילנד. זוהי אמורה להיות עבורי חוויה חדשה לחלוטין, הן מבחינת מקום והן מבחינת תרבות. ידוע כי התרבות האיסאנית שונה במהותה מתאילנד המתויירת, ויש ציפיה לראות משהו הקרוב יותר לתרבות הלאוסית עם השפעה של קידמה תאילנדית. גם סגנונות המקדשים הקרובים יותר לזאת הקמבודית ומאכלים, שהינם תערובת של המשולש התאילנדי, קמבודי ולאוסי.
אוטובוס מספר 44 היה הראשון להגיע לשדרות ראג`אדאמאנון ועמו עזבתי את מרכז התיירות של בנגקוק בבוקרו של יום נאה לכיוון התחנה המרכזית במוציט. אפשר גם קו 59 או 39, אך יורדים בכל מקרה בצאטוצאק פארק, וצריך למעשה לחצות אותו עד לתחנה המרכזית (וזה קצת רחוק ברגל ועם הציוד). קניתי כרטיס אוטובוס ב- 157 באט לקורט (נאקון ראצ`יסימה), שיעדו הסופי אובון ראצאטאני. האוטובוס יצא בשעה 13:10, ובשעה 15:50 הגעתי לתחנה המרכזית של קורט. חציתי את הכביש הראשי כשפניי מועדות לעבר משרד התיירות התאילנדי. במקום זה, כפי שקראתי בכתובים ובהמלצות של טיילים ותיקים, השירות הוא אדיב ומסביר פנים. קיבלתי הסבר תמציתי על כל האזור שכלל מפה, חוברת, נתוני מרחקים בין מקומות שונים, קווי אוטובוס ליעדים הנדרשים כולל מלון מומלץ בקורט. הבחור הצעיר, שהסבריו היו ברורים ואדיבים, גם טרח לצאת ממשרדו על מנת לעצור לי סונגטאו, שעלה 5 באט עד העיר, וגמא מרחק של מספר קילומטרים.
לקחתי די במקרה את המלון שהוא המליץ לי, שנקרא Farthai, ובערב ראיתי שבמקום יש עוד מספר מלונות, שנראים אף זולים יותר- אך כך גם איכותם. המלון שבחרתי עלה 250 באט לחדר עם מאוורר ושירותים צמודים. עבור חדר עם מזגן הם רצו 350 והחדר היה זוגי והרבה יותר יפה מזה שלקחתי. המלון גדול יחסית, יש בו 5 או 6 קומות ובכל אחת כמה עשרות חדרים. הרמה היא של מלון תאילנדי ממוצע ביותר, ואת דלפק הקבלה תמיד ישרתו שניים, ובמיוחד בשעות הלילה המאוחרות. המלון ממוקם בלב העיר ובמרחק קצר מכל המקומות המרכזיים. כל האורחים ששהו במלון היו תאילנדים, לא ראיתי זרים. יצאתי לסיבוב בעיר, בחומות ובשווקים, מנסה ללמוד את העיר ואת האתרים.
במרחק קצר ממלוני, בחצר וואט סוטצ`ינדה, סמוך לראטצ`אדאמנאן רואד, נמצא המוזיאון הלאומי מאהאוויראוונג. דמי כניסה 20 באט, אך אין הרבה מה לראות במוזיאון הקטן למדי. המקדש הראשון אליו הגעתי היה ואט Bung, שם גם זכיתי לדבר עם נזיר ותיק (10 שנים) השולט היטב באנגלית משום שבעברו חי כשנה בלונדון, ועמו שוחחתי על נושאים שונים במשך כשעה ובמיוחד על החיים בארץ בצל מלחמות וטרור, חיי הדת ואורח חייהם של האנשים הדתיים בכל הדתות ובמיוחד ביהדות ובבודהיזם. הנזיר הזה התעניין בכל נושא ושלט ברוב הנושאים עליהם שוחחנו. את רוב השיחה הוא ניהל, וניתב את הנושאים לטעמו ולסוג העניין שגילה בתחום ואני מדי פעם הייתי צריך לחוות דעה או להסביר משהו הקשור לחיים בארצנו, עם שכנינו או בני בריתנו האמריקאים. שותפים אילמים לשיחה היו התלמידים הנזירים, שהסתכלו בהערצה על הנזיר המסוגל לשוחח בחופשיות ובצורה שוטפת עם מערבי.
ברחוב סמוך בקרבת מקום נמצא מקדשון סיני, שם קיימתי שיחה נוספת עם בני המקום, רגועים ושלווים, מאמינים בדרכם ושומרים באדיקות על תרבותם. בלהט הרצון להכיר את העיר המשכתי רגלית, חוצה רחובות ראשיים, צדדיים ונפגש עם עוד מקדשים, מקדש ואט Pranarai ובהמשך לאחת החומות של העיר.
הבוקר החל ב-8:00 ביציאה לסביבותיה הרחוקות יותר של העיר. אין צורך להגיע לתחנה המרכזית של העיר, משום שהאוטובוס עובר בכביש הראשי במרחק של 400 מטר מהמלון בו התגוררתי. אם לא הייתי שואל את האנשים החביבים בקבלה, הייתי נוסע לשווא לתחנה המרכזית כדי לקחת את התחבורה, שבלאו הכי עוברת בעיר (בתאילנד, למעשה כמו גם בארץ, לא רבים יודעים שאוטובוסים ליעדים מסוימים עוברים גם בעיר, לכן כמו שבארץ אנו נוהגים ליצור קשר עם העוסקים בדבר, כך יפה שבעתיים במקום כמו תאילנד). לאחר כשעה נסיעה אני במרכזה של עיירה קטנה, פימאי, שמוקד משיכתה הוא מקדש קמרי חשוב ועתיק. המקדש משוחזר ומוחזק באורח מעל לסביר, ומהווה מוקד משיכה תיירותי למקומיים וזרים. לשכת התיירות התאילנדית מספקת יחד עם כרטיס הכניסה גם חוברת הסבר על האתר. מתחם המקדש אינו גדול ומזכיר את מתחם מקדשי אנגקור בקמבודיה, אם כי ממש בקטן. המקדש יפה ומיוחד אך שעה קלה מספיקה לסקור את שטחו הקטן ולהתרווח בצל עצי הענק המצלים על סביבתו הנאה. תמונות המקדש יביעו את יופיו המיוחד ומילים יתקשו להגדיר את העיטורים המשוחזרים, כפי שהיו באותם ימים קדומים.
אני יוצא לסיור קל ברחבי העיירה הקטנה, ומבחין במשאיות מוזרות אותן ראיתי רק בפימאי, אך כפי שהבנתי אופייניות לכל אזור איסאן, במיוחד באזורים החקלאיים. במרחק לא רב מאתר העתיקות של פימאי נמצאים עוד שרידים של אתר עתיק על ראש גבעה. סיור במוזיאון של פימאי, הנמצא במבנה מרשים מוקף מדשאות וגנים, ומכיל אוסף פסלים של האתרים הקמריים שהתגלו בסביבה.
אני מחליף 100 דולר בבנק של פימאי ויוצא לכיוון סאי נגאם, שפירוש שמו "פיקוס הודי יפה", הממוקם בכניסה לעיירה. אתר זה מיוחד, יפה ומשמש את המקומיים לפיקניקים. זהו סבך עצום של ענפי עצים, המשתרבבים אחד בתוך השני ויוצרים מבוכים קלועים וסרוגים, המצלים על סביבה רחבה ושבילים מובילים בין גזעי העצים. למרגלותיהם יושבים מקומיים תחת הענפים המצלים. האתר יושב על שפת מאגר מים ומצידו השני יש דוכנים רבים, המציעים מאכלים מקומיים במחירים זולים, בתחרות קשה על כל לקוח נקרה.
אחד המראות המאפיינים אזורים נרחבים ברחבי איסאן הם מאגרי מים רבים, שאותם ראיתי באתרים נוספים ואני מעריך שאלה הוקמו כדי לאגור את מי הגשמים, שאינם כה רבים, לעומת מקומות אחרים בתאילנד העתירים בגשמים. מכיוון שמדובר באזור חקלאי, למים חשיבות רבה ובמיוחד לגידולי האורז, שצורכים כמות גדולה של מים. במרחק קצר מהאתר זורם נהר המון, וגם כאן ניתן לראות תשתית המווסתת את כמות המים וניצולה בהתאם לזרימה.
יש תיירים, ברובם תרמילאים, המעדיפים להעביר בעיירה הקטנה לילה ולזכות בשלווה הניתנת לרכישה במקום קטן וצנוע זה. רמת המחירים הזולה גם היא שיקול בקרב חלק מהתרמילאים דלי התקציב. מהכביש הראשי עצרתי את האוטובוס שיעדו לעיר הגדולה, קורט, ובמרחק של 20 ק"מ מהיעד ירדתי, על מנת לתור עוד אתר מקודש, פראסאט פנומוואן. מהכביש הראשי עד למקדש יש לגמוע מרחק של כ-5 ק"מ, אותם עשיתי בטרמפ אופנוע באדיבותו של כפרי מקומי, שלא רצה תמורה כלשהי. בחזרה מהמקדש הסיעני שומר המקום תמורת 10 באט עד לתחנה הקרובה בה עוצר הסונגטאו, שעמו הגעתי לקורט. המקדש אינו מרשים, במיוחד אחרי שרואים את פימאי, ואין מבקרים במקום. הייתי ממליץ להתחיל דווקא עם ביקור בו ואז להתרשם מהמקדש המושקע בפימאי. ניתן בהחלט גם לוותר עליו, אלא אם מדובר במתעניינים בסוג זה של מבנים מקודשים.
בשעות בין הערביים הגעתי לקורט לתור את העיר עד רדת החשיכה. בקורט נמצאים מבצרי העיר, חומותיה וגניה במרכז העיר. מקדש Paya המיוחד בצורתו הארכיטקטונית מצוי גם הוא פה. יש להיזהר מהכלבים התוקפנים המשוטטים חופשי. בין הערביים ועד רדת הלילה קולות הציפורים נשמעים חזק מאוד בעת קינונם בכמויות ענק על העצים, ובמיוחד באיזור המרכזי של רחבת הפסל לפני הפניה לאזור הבילויים, הנמצא בהמשך הרחוב.
יש תיירים, ברובם תרמילאים, המעדיפים להעביר בעיירה הקטנה לילה ולזכות בשלווה הניתנת לרכישה במקום קטן וצנוע זה. רמת המחירים הזולה גם היא שיקול בקרב חלק מהתרמילאים דלי התקציב. מהכביש הראשי עצרתי את האוטובוס שיעדו לעיר הגדולה, קורט, ובמרחק של 20 ק"מ מהיעד ירדתי, על מנת לתור עוד אתר מקודש, פראסאט פנומוואן. מהכביש הראשי עד למקדש יש לגמוע מרחק של כ-5 ק"מ, אותם עשיתי בטרמפ אופנוע באדיבותו של כפרי מקומי, שלא רצה תמורה כלשהי. בחזרה מהמקדש הסיעני שומר המקום תמורת 10 באט עד לתחנה הקרובה בה עוצר הסונגטאו, שעמו הגעתי לקורט. המקדש אינו מרשים, במיוחד אחרי שרואים את פימאי, ואין מבקרים במקום. הייתי ממליץ להתחיל דווקא עם ביקור בו ואז להתרשם מהמקדש המושקע בפימאי. ניתן בהחלט גם לוותר עליו, אלא אם מדובר במתעניינים בסוג זה של מבנים מקודשים.
בשעות בין הערביים הגעתי לקורט לתור את העיר עד רדת החשיכה. בקורט נמצאים מבצרי העיר, חומותיה וגניה במרכז העיר. מקדש Paya המיוחד בצורתו הארכיטקטונית מצוי גם הוא פה. יש להיזהר מהכלבים התוקפנים המשוטטים חופשי. בין הערביים ועד רדת הלילה קולות הציפורים נשמעים חזק מאוד בעת קינונם בכמויות ענק על העצים, ובמיוחד באיזור המרכזי של רחבת הפסל לפני הפניה לאזור הבילויים, הנמצא בהמשך הרחוב.
הבוקר החל ב-8:00 ביציאה לסביבותיה הרחוקות יותר של העיר. אין צורך להגיע לתחנה המרכזית של העיר, משום שהאוטובוס עובר בכביש הראשי במרחק של 400 מטר מהמלון בו התגוררתי. אם לא הייתי שואל את האנשים החביבים בקבלה, הייתי נוסע לשווא לתחנה המרכזית כדי לקחת את התחבורה, שבלאו הכי עוברת בעיר (בתאילנד, למעשה כמו גם בארץ, לא רבים יודעים שאוטובוסים ליעדים מסוימים עוברים גם בעיר, לכן כמו שבארץ אנו נוהגים ליצור קשר עם העוסקים בדבר, כך יפה שבעתיים במקום כמו תאילנד). לאחר כשעה נסיעה אני במרכזה של עיירה קטנה, פימאי, שמוקד משיכתה הוא מקדש קמרי חשוב ועתיק. המקדש משוחזר ומוחזק באורח מעל לסביר, ומהווה מוקד משיכה תיירותי למקומיים וזרים. לשכת התיירות התאילנדית מספקת יחד עם כרטיס הכניסה גם חוברת הסבר על האתר. מתחם המקדש אינו גדול ומזכיר את מתחם מקדשי אנגקור בקמבודיה, אם כי ממש בקטן. המקדש יפה ומיוחד אך שעה קלה מספיקה לסקור את שטחו הקטן ולהתרווח בצל עצי הענק המצלים על סביבתו הנאה. תמונות המקדש יביעו את יופיו המיוחד ומילים יתקשו להגדיר את העיטורים המשוחזרים, כפי שהיו באותם ימים קדומים.
אני יוצא לסיור קל ברחבי העיירה הקטנה, ומבחין במשאיות מוזרות אותן ראיתי רק בפימאי, אך כפי שהבנתי אופייניות לכל אזור איסאן, במיוחד באזורים החקלאיים. במרחק לא רב מאתר העתיקות של פימאי נמצאים עוד שרידים של אתר עתיק על ראש גבעה. סיור במוזיאון של פימאי, הנמצא במבנה מרשים מוקף מדשאות וגנים, ומכיל אוסף פסלים של האתרים הקמריים שהתגלו בסביבה.
אני מחליף 100 דולר בבנק של פימאי ויוצא לכיוון סאי נגאם, שפירוש שמו "פיקוס הודי יפה", הממוקם בכניסה לעיירה. אתר זה מיוחד, יפה ומשמש את המקומיים לפיקניקים. זהו סבך עצום של ענפי עצים, המשתרבבים אחד בתוך השני ויוצרים מבוכים קלועים וסרוגים, המצלים על סביבה רחבה ושבילים מובילים בין גזעי העצים. למרגלותיהם יושבים מקומיים תחת הענפים המצלים. האתר יושב על שפת מאגר מים ומצידו השני יש דוכנים רבים, המציעים מאכלים מקומיים במחירים זולים, בתחרות קשה על כל לקוח נקרה.
אחד המראות המאפיינים אזורים נרחבים ברחבי איסאן הם מאגרי מים רבים, שאותם ראיתי באתרים נוספים ואני מעריך שאלה הוקמו כדי לאגור את מי הגשמים, שאינם כה רבים, לעומת מקומות אחרים בתאילנד העתירים בגשמים. מכיוון שמדובר באזור חקלאי, למים חשיבות רבה ובמיוחד לגידולי האורז, שצורכים כמות גדולה של מים. במרחק קצר מהאתר זורם נהר המון, וגם כאן ניתן לראות תשתית המווסתת את כמות המים וניצולה בהתאם לזרימה.
יש תיירים, ברובם תרמילאים, המעדיפים להעביר בעיירה הקטנה לילה ולזכות בשלווה הניתנת לרכישה במקום קטן וצנוע זה. רמת המחירים הזולה גם היא שיקול בקרב חלק מהתרמילאים דלי התקציב. מהכביש הראשי עצרתי את האוטובוס שיעדו לעיר הגדולה, קורט, ובמרחק של 20 ק"מ מהיעד ירדתי, על מנת לתור עוד אתר מקודש, פראסאט פנומוואן. מהכביש הראשי עד למקדש יש לגמוע מרחק של כ-5 ק"מ, אותם עשיתי בטרמפ אופנוע באדיבותו של כפרי מקומי, שלא רצה תמורה כלשהי. בחזרה מהמקדש הסיעני שומר המקום תמורת 10 באט עד לתחנה הקרובה בה עוצר הסונגטאו, שעמו הגעתי לקורט. המקדש אינו מרשים, במיוחד אחרי שרואים את פימאי, ואין מבקרים במקום. הייתי ממליץ להתחיל דווקא עם ביקור בו ואז להתרשם מהמקדש המושקע בפימאי. ניתן בהחלט גם לוותר עליו, אלא אם מדובר במתעניינים בסוג זה של מבנים מקודשים.
בשעות בין הערביים הגעתי לקורט לתור את העיר עד רדת החשיכה. בקורט נמצאים מבצרי העיר, חומותיה וגניה במרכז העיר. מקדש Paya המיוחד בצורתו הארכיטקטונית מצוי גם הוא פה. יש להיזהר מהכלבים התוקפנים המשוטטים חופשי. בין הערביים ועד רדת הלילה קולות הציפורים נשמעים חזק מאוד בעת קינונם בכמויות ענק על העצים, ובמיוחד באיזור המרכזי של רחבת הפסל לפני הפניה לאזור הבילויים, הנמצא בהמשך הרחוב.
הבוקר התחיל ב-08:00 בצעידה לאורך החומה, בצד הצפון מזרחי של העיר בסמוך לפינה של תעלת המגן המקיפה את העיר, עד ואט סמקי. המתנדבות מרוקנות את שקיות האורז הקטנות, שניתנו כתרומה לנזירים, לתוך קערות, לצורך הכנת הסעודה עבורם. ברחוב צדדי, מרחק כמה מאות מטרים מואט סמקי, ממוקם ואט סלאלוי. ואט זה, שפירוש שמו "המקדש של הביתן הצף", נחשב לאחד הואטים היפים בעיר. זהו ואט פופולרי מאוד בקרב המקומיים. במקום מתנהל מופע מקומי, ככל הנראה לפי הזמנת מאמינים, שבאו להזכיר נשמות של קרובים.
בקרבת מקום אני מתפנה לקניית שתיה ומשהו קל לאכול, ובה בעת מברר היכן עובר האוטובוס המגיע לדאן קווין, שזהו כפר קדרים. באותה עת מישהי, שקנתה שם מצרכים ושמעה על היעד שברצוני להגיע אליו, הציעה לי טרמפ למקום. במרחק של 15 ק"מ נראה לאורך הכביש הראשי עשרות דוכנים של מוצרי קדרות תוצרת הכפר, חלקם מרהיבים, למכירה מקומית ולתיירים מזדמנים. מספר קילומטרים משם נמצא הכפר עצמו. בעת שוטטות בכפר אחד מבעלי מפעל קדרות, שרכב על אופנועו, הציע לי טרמפ לבקר בבית המלאכה הצנוע שלו ולזכות בהצצה לתהליך העשיה של הכדים, המעוצבים בידיים מיומנויות ומקצועיות. הוא הסביר לי שרוב הסחורה מיועדת ליצוא, וזה די מדהים לראות כפר שלם העוסק כמעט כולו בעבודה זאת, שלעניות דעתי נעשית בצורה פרימיטיבית למדי. הבחור נתן לי את המייל שלו, וביקש שאצור קשר. שמו Lek. חזרתי לכביש הראשי בטרמפ שהציע לי הבחור על אופנועו, ומשם לקחתי אוטובוס לתחנה אחת עד למקום שבו מוכרים את התוצרת המיוצרת.
משם המשכתי באוטובוס ל-Chok Chai, ורציתי להמשיך לכפר האורגים במשי ב-Pak Thong Chai, אך בשעה 14:30 כבר לא היתה תחבורה, לכן לקחתי אוטובוס חזרה לקורט להמשך סיור בעיר, בשווקים ובין חומותיה. בשעות המאוחרות יותר עברתי לאורכו של רחוב חיי הלילה, העמוס במכוני מסאז` שונים, בארים, מסעדות וגם חלק לא מבוטל של דוכני רחוב המאפיינים את תאילנד".......
שוק הלילה במרכזו של העיר, תוסס ומלא מאכלים ואנשים. קיימים שני שווקי לילה תוססים במקומות שונים במרכז העיר, המכילים סוגי מזון שונים. רבים אוכלים בשווקים כבילוי לילי, אך רבים אחרים לוקחים את הקניה לביתם. השוק נמצא ברחוב הראשי הסמוך למלון, ליד חומה נוספת של העיר בצד המערבי. בצד זה של הרחוב יש חנויות רבות שמוכרות מיני בשרים ושאר סוגי מזון מעובד, שיש לו ביקוש רב בקרב הלקוחות המחפשים מוצרים זולים המתחרים בשווקים. ברחוב צדדי תראו מופע רחוב, שחקנים מבוגרים מבני המקום בתלבושות ואיפור, מציגים בשירה סיפורית תרבות איסאנית ססגונית. סגנונות דומים לאלה ראיתי בעבר בסין. ברחבת החומה נמצאות מוכרות הפרחים, ידם מלאת עבודה לספק דרישות מאמינים במרכז הרחבה וחומות העיר נערכות תפילות והנחת מנחות של פרחים למקדשון הנצחה שבמרכז העניינים. בסמוך, בקרן רחוב ראשית, מבנה ציורי ויפה של מקדשון סיני קטן. כך, בין שווקי הלילה התוססים לצד השני של העיר, מרכז הבילויים וחיי הלילה המקומיים עדיין אינם ברוח מערבית, אך חלקם נבנים לשירות צעירים מקומיים, הנחשפים באמצעי תקשורת מתקדמים לצורת חיים מערבית. הסתיים לו אחר צהריים וערב גדוש, בתחושה של מפגש עם חדש וישן, בעיר איסאנית גדולה.
|
כל הפורומים
עזרה
סרטוני הדרכה
