צפון אמריקה הגדולה, עם הערים האדירות של ארה"ב והנופים הנפלאים של קנדה - קשה לדמיין טיול יותר מספק מזה. כל התשובות שאתם צריכים על אטרקציות, לינה, נסיעות, ויזה ועוד - ממש כאן בפנים.
אחד המרשימים, הנפלאים והמרתקים ביותר: היהודייה.
5-6 שעות של מסלול מרתק במים קרירים ובמיוחד בימי הקיץ.נופים משגעים, צמחיה ויופי מקסים !
יצאנו לטיול שתי משפחות - כל משפחה 4 ילדים בגילאי 4-18.
אפילו הקטנים נהנו מאד, גם במקומות הנראים "מפחידים" כמו הסולמות.
מוןמלץ !!!
איזור: הרי הכרמל עונה מומלצת: כל השנה עם דגש על האביב, אך לא הייתי יוצאת ביום גשום או אחרי ימים גשומים בגלל סכנת החלקה. דרגת קושי: בינונית, לא מתאים לילדים קטנים. משך המסלול: בערך שעתיים
המסלול:
מתחילים בחניון אלון (ליד צומת דמון), ועוקבים אחר ערוצו היפהפה של נחל נשר ההולך ונעשה צר ותלול לאורך הירידה. אפשר לצאת מהמסלול לשני אתרים הנמצאים בנחל: עין נשר – מעיין, ומערת נשרים - מערת רועים קטנה ובה מעט נטיפים.
מסיימים את ההליכה בחניון היערנים.
המסלול מוצל ברובו, שופע צמחיה סבוכה, שלא שמה לה למטרה להפריע להולכים...
בתקופת האביב פורחים שם בצוותא שני שיחים "אחים" האהובים עלי: לוטם מרווני, שצבע פרחיו לבן, ולוטם שעיר עם פרחים סגלגלים.
ואם מעניין אתכם לדעת על מה ולמה צבע הפרחים שונה, באה האגדה הבאה כדי לספק את סקרנותכם :-)
ומעשה שהיה כך היה:
פעם, לפני שנים רבות, כל שיחי הלוטם התהדרו בפרחים לבנים.
יום אחד הוזמנו כל הפרחים והשיחים למסיבת-גן שערך מלך החורש.
אחד האחים התעורר מוקדם, ובחריצות רבה התכונן למסיבה: לבש חולצה לבנה מגוהצת למשעי, גילח את זקנו והתבשם בריח נעים ורענן והגיע למסיבה בזמן. כמובן שהופעתו הנאה והמכובדת עוררה התפעלות בקרב שאר המוזמנים.
אחיו התאום, שבאופיו עצל היה, נשאר לנום וברגע האחרון הקיץ משנתו. מקוצר זמן לבש חולצה מקומטת, לא התגלח, לא התבשם והגיע למסיבה פרוע ומזיע.
כל המוזמנים הביטו עליו בבוז, ומלך החורש, שזעם על הופעתו הלא המכובדת, הוכיח אותו בדברים קשים, שגרמו לו להסמיק בבושת פנים.
מלך החורש לא הסתפק בתוכחה ובנוסף העניש אותו בכך שישאר מקומט סמוק, ומקומט למשך כל חייו.
המסלול שלי הוא לא "מסלול". הוא פינת חמד ירוקה וקרירה, מקום מפלט. מדובר כמובן בשמורת דן. שילוב מנצח של סוף העולם, מי קרח, ירוק עד, ציוץ ציפורים ורחש המים המהפנט. מומלץ לתחזוקת הגוף והנפש, לפחות פעם בשנה.
אוי, אם רק היו שם פחות מטיילים...
אין ספק שיש יפים ממנו אבל בשבילנו- המסלול שפותח את שביל ישראל- מדן עד האריה השואג.
יש בו הכל, מים, נופים, נחת של הטבע ואפילו הליכה על כביש (והמבטים התמהים של האנשים שמציעים טרמפ ונתקלים בסירוב...)
יש בו התרגשות של התחלה, יאוש של התחלה, מרץ של התחלה וסתלבט של התחלה.
זו גם הפעם הראשונה שנפגשים ב"אחוות מטיילי שביל ישראל" (ככה אנחנו קוראים לזה) שזה משהו שאין בשום מסלול אחר בארץ.
המשפטים של "מאיפה התחלתם?" "איפה תשנו?" "אתם עושים את זה ברצף?" ההתלבטויות המשותפות....ההמלצות...
זה מסלול שנותן חשק להמשיך את 928 הקילומטרים שנותרו...
שלום לכולם,
אנחנו אמנם מהדרום, אבל אחד המקומות האהובים עלי בארץ היא מערת הקשת, על רכס ראש הנקרא.
המערה, שהיא היום כבר לא כל-כך מערה, היא בעצם קשת סלע ענקית תלויה באוויר, ומתחתיה מצוק ענקי.
דרכי הגעה:
על כביש שלומי-סאסא, מערבית בין שלומי ליערה ישנה פניה צפונה לכיוון ישוב אדמית. יש לפנות לעבר ישוב אדמית ולהמשיך בכביש המתפתל במעלה ההר כ-2.5 קילומטרים עד המאהל הבדואי שבו פונים ימינה לחניון מסודר מעל מערת קשת.
התצפית במקום מטריפת חושים וניתן לצפות עד לכרמל בדרום והרי הלבנון בצפון.
עונה מומלצת: כל השנה משך המסלול: אפשר שעה ואפשר גם יום שלם... דרגת קושי: קלה, מתאים למשפחות
המסלול:
טיול קצר וכיפי לאורכו של חוף מרהיב ומפורץ (בעיני אחד היפים בארץ), שהופך להיות קסום אף יותר בשעות בין הערביים בהן אפשר לצפות בשקיעה מדהימה, שיכולה לשלהב את דמיונם של הרומנטים שביננו...
מתחילים את המסלול בקיבוץ הבונים ופוסעים לכיוון דרום עד חוף דור. כיוון שהמסלול קצר אפשר לבצע אותו בשני הכיוונים ואז ההנאה כפולה ומכופלת :-)
בדרך עוברים דרך "תחנות" מעניינות כמו מפרץ הצדפים, גבעת כורכר ממנה נשקף נוף מקסים של הכרמל, "המערה הכחולה" ועוד...
אל תשכחו להתייחס גם לצמחייה שגדלה על החוף ודעו לכם שלא קל לצמוח בתנאים כל כך קשים על החוף. מעניין לראות איך כל צמח פיתח מנגנון הגנה משלו כנגד גרגרי החול, רסס מי הים והרוח שהם מנת חלקם בכל רגע.
ואי אפשר בלי אגדה על נר-הלילה החופי עם פרחיו הצהובים (אפשר לדלג...):
מספרים שלפני שנים רבות חי לו נער יהודי בגולה וחלם לעלות לארץ הקודש – ארץ ישראל. כאשר התבגר והיה לעלם חמודות, תכנן לעלות לארץ אך הוריו שכנעו אותו ללמוד קודם מקצוע, ממנו יוכל להתפרנס בארץ הקודש.
שמע הנער להוריו, למד רפואה ואף הקים משפחה. במשך כל הזמן הזה, החלום הישן לא הרפה ממנו, אך בכל פעם שחפץ לעשות מעשה, שכנעו אותו קרוביו לדחות את המועד, והאיש נשאר בניכר. חלומו פכפך בו כמעין מתגבר ולבסוף אסף את הוריו ומשפחתו והפליג איתם לארץ הנכספת.
כאשר הגיעה האנייה ליעדה, ירד האיש אל החוף , כרע על ברכיו ונישק את החול כשעיניו זולגות דמעות. פתאום הרגיש כי רגלו נדקרה בעצם קטן הנמצא בנעלו. כאשר חלץ את הנעל מצא בתוכה פרי קטן ויבש ובו מספר זרעים.
שאל האיש את הפרי בתמיהה: "מי אתה, צמח, וכיצד הגעת אל נעלי?" והפרי ענה בחיוך עדין: "שמי נר-הלילה החופי, ועליתי עמך אל ארץ הקודש מארצך הרחוקה" ניער האיש את הפרי ואמר אליו: "כאן, ידידי, ינבטו זרעיך, ומי ייתן ותפריח את שיממת החוף בפרחיך הנאים!"
בנה האיש בית ביפו ויסד בה מרפאה, והיה מאושר מאוד, כי הגשים את חלומו. אך בני ביתו לא היו מאושרים כמוהו, הם לא הצליחו להסתגל לתנאים הארץ והפצירו בו שיחזירם לארצם הרחוקה.
לא הצליח האיש לעמוד בפני תחנוניהם, וירד אל הנמל כדי לרכוש כרטיסים להפלגה שתחזירם לניכר. עצוב היה ודמעות זלגו מעיניו ללא מעצור. לפתע פתאום נחה עיניו על שטיח של פרחים צהובים, גדולים ונפלאים, הצומחים על גבעות החול השחונים.
"מי אתה, צמח?" שאל הרופא את הפרח המרהיב.
ענה לו הפרח בחיוך: "נר-הלילה החופי אני, האם לא תכירני? הלא יחדיו עלינו לארץ-ישראל!"
חיוך האיר את פניו של האיש ובו ברגע החליט, שאם הצמח שעלה עמם לארץ-ישראל הצליח להיקלט בארץ, גם הוא ומשפחתו יצליחו להסתגל כאן לאקלים, לשפה ולאנשים.
וכך היה :-)
כל הפורומים
עזרה
סרטוני הדרכה
