היבשת הגדולה בעולם פותחת בפניכם את שעריה - אסיה
מזמן הפכה להיות המקום לטיולים. מסין
, הודו
ותאילנד
ועד גאורגיה
ואוזבקיסטן
- בעזרת הפורום הזה המזרח הרחוק
מעולם לא היה קרוב יותר!
לפני שנסעתי אמר לי אדם שהיה כמה פעמים ואני סומך עליו "בהודו אתה צמחוני". עשיתי כמו שהוא אמר, ולא התקלקלה לי הבטן פעם אחת בחודשיים, ואכלתי איפה שרציתי, כולל בדוכנים ברחוב. פשוט להמנע מבשר. לגמרי.
סמן להדפסה
הוספת תגובה
4. אוכל בהודו - כמה כללי זהירות בסיסיים..ועוד- חלק א'תגובה ל - 3
04/05/2008 01:26
Babaji
אחד מהשינויים שצריך להתרגל אליהם בהודו, הוא לאוכל, להרגלי התזונה, ובעיקר לכך שלעיתים המעיים מעט יתהפכו ויהפכו רגישים יותר למספר ימים.
בדרך כלל מטיילים נוטים "לחלות" קלות בשבועות הראשונים של הטיול. עם הזמן המטייל מתחיל להכיר את הגוף שלו והעדפותיו יותר מקרוב, אלו מאכלים טובים לו, ואילו מחלישים אותו, הקיבה לאט מתאזנת, מתחזקת גם דרך הימים הקשים שלה, ומתאימה את עצמה לסביבה הבאקטרילית של הודו.
הקיבה שלנו הרבה יותר חזקה וסתגלנית ממה שנדמה לנו ולכן, לא למהר לדחוף תרופות "עוצרות שלשולים" (אימודיום וחבריהם)או כל מיני "אנטיביוטיקות קוטלות טפילים" עליהם "ממליצים" מטיילים אחרים, דוגמת Cyprofloxin ,שהיא אנטיביוטיקה חזקה מאוד המיועדת למקרים קשים של דיזנטריה, טיפוס מעיים,ושאר מיני זיהומי מעיים קשים..
במידה והקיבה דוחה מזון מסויים, ומתחילים לשלשל, פשוט לתת לקיבה להתנקות, לשתות הרבה מים, ישנן בכל בית מרקחת הודו אבקות,בדרך כלל בטעם לימון, (טעימות..)אותן מוסיפים למים והן מכילות גם סוכרים,מלחים,ומיני מינראלים המסייעים לקיבה בתהליך.
לנוח בימים האלו, ולתת לגוף לעבור את שלו. גם אם יש קצת חום, זה בסדר, זה הדרך של הגוף להאיץ את הטיפול, ואין מה לנסות להוריד אותו מהר מדי. הכל כמובן בערבון מוגבל, אם השלשולים ממשיכים יותר מיומיים, החום יותר "מקצת גבוה", והגוף נחלש מדי, אז בהחלט להכנס לרופא מקומי ולקבל סיוע.
כמה כללים בסיסיים ישמרו עלינו בהודו:
1. הקפידו על חיסונים לפני היציאה מהארץ. במיוחד, צהבת לסוגיה, וטיפוס הבטן. מחלות שמים מזוהמים או מזון פגום יכולים לגרום בקלות,(מנסיון לצערי..),וחיסונים פשוטים יהיו יעילים מאוד.
2. השתדלו,לפחות בהתחלה, לאכול יותר אוכל מבושל,מאשר טרי. לאחר זמן מה זה בסדר לאכול פירות, כדאי להקפיד בהתחלה על פירות בעלי קליפה עבה, הסביר לי מישהו שהקליפה מהווה ממברנה מסננת המונעת מרעלים, חומרי הדברה וכו' לחדור לפרי. כדאי גם לקלף את הפרי.
אם קניתם פירות, ירקות הביתה, דאגו לשטוף אותם היטב. למחמירים בעלי קיבה רגישה, רצוי אפילו להשרות אותם אם אפשר בסבון,טיפות יוד, וכו' למספר שעות.
3. מי שתייה: הפרידו בין צפון הודו לדרום הודו. בצפון הודו המים בברזים באיכות גבוהה יחסית לדרום הודו. עדיין, המנעו משתייה מברזים,והרגישים ביננו גם מצחצוח שיניים עם מי ברז,(בוודאי בדרום הודו!!!). קנו מים מינרלים (והעבירו את בקבוקי הפלסטיק לפח מתאים,לפעמים יש אפילו מרכזי איסוף,כמו בדראמסלה.)קנו מים מחברות מוכרות בלבד,אתם תזהו אותם מייד לפי הפופולאריות בקרב המטיילים. השתדלו לקנות Pure Mineral water ולא Treated Water,תזהו לפי התווית,למרות שברוב איזורי הודו כבר נדיר למצוא מים מינרליים,ולרוב יהיה מדובר במים שעברו תהליך טיהור כלשהו. הקפידו על היות הבקבוק סגור הרמטית. אם ניתן לפתוח אותו בקלות בסיבוב, המנעו ממנו!!. לעולם לא לקנות מים מילדים שעולים לאוטובוסים בהפסקות עם בקבוקי מים.גם אם ההודים קונים מהם !!. הקיבה שלכם איננה קיבה הודית, ולרוב אילו יהיו מי ברז הממולאים לאותם בקבוקים.
4. מסעדות: הכלל פשוט, יותר סועדים, אוכל טרי ומבושל = יותר בריא.
מסעדות ריקות, סירים עומדים, אוכל לא טרי, כדאי להמנע.
5. בשר - הדרך הטובה ביותר לחטוף זיהום רציני, הוא להתפתות לאכול בשר במסעדות הודיות..(כן זה כולל גם תפריטים עם כיתוב Israeli shnitsel ).הפסקות החשמל היום-יומיות ברחבי הודו אינן מאפשרות קירור סביר של בשר. במיוחד רלוונטי באיזורים חמים.
6. דגים - מחוץ לאיזורי החופים, להמנע !!!. בחופים, בהחלט אפשרי ובדרך טעים מאוד. שוב הקפידו על הכלל של "מסעדות פעילות"= דגים טריים.ואין בעייה לזהות אילו מסעדות פופולאריות בקרב מטיילים וכו'.
אגב, אופציה טובה יותר היא לגשת לשוק המקומי (בכל מקום דייג יש גם שוק מקומי המתכנס בדרך כלל מוקדם בבוקר),לקנות דגים טריים, ולעשותם לבד בבר בר קיו על החוף, תענוג אמיתי.
7. חלב - אם התמקמתם במקום אחד, ואתם עומדים לשהות בו הרבה זמן. מצאו את "החלבן" המקומי, הוא ישמח כל בוקר לשים מול דלתכם בקבוק חלב שנחלב הבוקר, עדיין חם, וצבעו מעט ורוד. כמובן להרתיח היטב, ותגלו שהטעם של "חלב תנובה" אינו דומה לחלב אמיתי.
8. ממתקים - כיום בכל רחבי הודו נפוצים ממתקי שוקולד לסוגיהם. זהירות !!!,תאריך התפוגה שלהם לא רלוונטי לסוחר או לקונה ההודי. לעיתים יעמדו בשמש תקופה ארוכה, ומהווים מתכון בטוח לזיהום מרשים.
יותר ויותר ניתן למצוא "קיוסקים" עם מקררים, שם הסיכוי טוב יותר. (כנ"ל לגבי גלידות, וכו'..).
9. מזון מטוגן - הסביר לי פעם הודי שהרבה מהאוכל ההודי מבושל שעות ארוכות או מטוגן בשמן עמוק מטעמי בריאות. בכדי להשמיד את החידקים. נשמע הגיוני מאוד, אכן הודיים נדיר שיאכלו אוכל טרי לא מבושל. אבל בהרבה ממסעדות הודו השימוש בשמן מוגזם כמעט בכל תבשיל, ובהכנת אוכל מטוגן השמן זוכה להחלפת שמן לעיתים קרובות. לכן,למרות הרצון לאכול כל יום מלאי קופטה, פאלאק פאניר, אלו גובי, ומנות הודיות מצוינות אחרות, הקפדה על אוכל פשוט יותר, אורז,קטניות,ירקות מבושלים לעיתים קרובות יותר, ישמרו עליכם בהחלט.
* המלצה אחרונה, אם אתם מתכננים לשהות תקופה באיזור מסויים, כדאי לברר אם יש בית שניתן לשכור באיזור. יהיה לו מטבח, לעיתים גם כלי בישול, גז,(מחיר הגז גבוה בהודו, ובדרך כלל אינו נכלל בשכר דירה.)אז ניתן לצאת לשוק, להכיר את הרוכלים, לבשל אוכל טרי נקי, טעים, ובהחלט הסיכון יורד פלאים בכל הקשור למחלות תזונה למינהן....
בכל איזור בהודו יש בית חולים ברמה סבירה עד טובה, כמובן בכל הקשור לבעיות כיבה הם יותר מומחים מאשר במדינות המערב, בדרך כלל. כשחליתי בטיפוס הבטן לפני שלוש שנים, אחרי שהבראתי בהודו, בסיוע בית חולים בדלהי, הגעתי לארץ ,והתברר לי שלא ניתן לעשות בדיקות בקרה בארץ למחלות אלו משום שנדירים המקרים, ולכן יש רק מרכז אחד בארץ המתמחה במחלות זיהומיות וכו'. הגדיל לעשות אחד הרופאים שהודה "שבהודו יש להם יותר מידע ודרכי טיפול, משום שהם נתקלים בזה יום יום". שוב, זה נכון לגבי בתי החולים הטובים בהודו, ולא למרפאה מקומית וכו'.
אולי אזכיר כמה מרכזים רלוונטיים:
בדלהי יש מספר בתי חולים מצוינים. בית חולים Apollo בדלהי מצויין,
ובכלל רשת Apollo פרוסה בכל הודו וכדאי בהחלט לשאול על מיקום קרוב, אם חלילה יש צורך. גם מרכז East-West Medical center בדלהי מצויין, למרות היותו קטן וקצת מרתיע בהתחלה. טופלתי שם במקצועיות ואהבה רבה במשך חודש ימים, על ידי רופאים שטרחו להראות לי כרטיסי ביקור עליהם רשום את לימודיהם סיימו בהצטיינות בבתי ספר מצוינים באנגליה. בצפון הודו, באיזור המתוייר יותר, במנאלי יש בית חולים סביר Christian missionary hospital ,שם טופלתי בשבר קל יחסית אחרי התרסקות עם אופנוע. שוב טיפול איכותי בכל הקשור לדברים פשוטים,אבל בדברים מורכבים יותר, עדיף להגיע לערים הגדולות.
במקומות נידחים, שאלו את המקומיים, הם ידעו תמיד מהו המרכז הרפואי הרלוונטי הקרוב אליכם. השתדלו לשאול הודים "הנראים עשירים" יותר, הם ידעו מה המרכזים האיכותיים, ולא יפנו אתכם למרפאה מקומית.
באיזור דהרמסלה, הקרוב ביותר למקרים פשוטים הוא בית החולים הטיבטי Delek hospital ,יש להם אפילו מכונת רנטגן, אך לא יותר מכך. לבדיקות CT , MRI וכו', בדיקות הנדרשות במקרה חלילה של תאונות, שברים מורכבים וכו', אין להם. אבל בכל הקשור לבעיות מעיים, וכו', הם מומחים ברפואות טבעיות ומועילות מאוד. אל תחשבו אפילו לנסוע לבית חולים בעמק קנגרה, שנקרא Maple tree hospital . בזבוז זמן לשווא. זה אכן בית חולים מרכזי בעמק, אבל עם יכולות מאוד מאוד מוגבלות ותנאי סטרילזציה מרתיעים. בית החולים האיכותי "הקרוב" הוא בצ'אנדיגרת' ,אבל אם אפשר לדחות, אז בהחלט להגיע לדלהי.
בדרום הודו, למרבה ההפתעה (לכאורה..)המצב הרבה יותר טוב, רשת Apollo פרוסה היטב, אפול מדראס,(צ'נאיי) נחשב לאחד מבתי החולים הטובים בהודו. כך ניתן למצוא את הרשת גם בבנאגלור (סאגר אפולו),
מדוראיי,כלכותה,ומייסור.
בבומביי באיזור המטיילים, קולאבה, נמצא G. T. Hospital . שהוא בהחלט טוב. וBombay hospital ,בהחלט מצויין.
לאלו שמגיעים ממש לשפיץ של הדרום, (קרלה, קוצ'ין והסביבה)אז בית החולים AIIMS ,שנבנה כולו על ידי אממאג'י (הגורו המחבקת..)הוא בית חולים מצויין,גדול ומודרני,ונמצא בקוצ'ין. (המיוחד בו הוא היותו חינם אין כסף למקומיים עניים,המקבלים בו ניתוחים מורכבים מאוד ללא תשלום. יש בו ציוד הדמייה וניתוחים מאוד מתקדם, ורופאים בכירים מתנדבים מכל העולם, מגיעים כדי לעבוד בו תקופות מסויימות כתרומה למפעלה של אממא, אמריטאננדה מאי.)גם באחמדאהבאד, יש מרכז של אמריטה,אבל מטיילים בדרך כלל לא מגיעים לסביבתה של העיר.
נסיים בחיוך, איך אפשר שלא... אחרי כל כך הרבה שנים בתת יבשת הזאת, יצא לי לבקר כמעט בכל המרכזים המצוינים בתגובה, למזלי ברובם כמבקר חולים אחרים, חלקם גם כחולה בעצמי,וחלקם אני מכיר מסיפורים ותגובות של אנשים קרובים ששהו בהם. בכל בית חולים או אפילו אצל רופא פשוט,התרשמתי עמוקות מהקרבה והאיכפתיות של הצוות הרפואי,שבאמת שאל שאלות מאיכפתיות וקירבה אנושית לבבית ואנושית. לטעמי זה היה חלק מהטיפול עצמו, ומשהו בקשר הזה בין מטפל ומטופל,לצערי קצת התנוון בחברה המערבית.
והלוואי ורשימה זו תשאר סתמית, וריקה משימוש עבור כולנו...
נסיעה טובה ובריאה...
באבאג'י
לסקירה המצוינת של באבאג'י: הודו הפכה בשנים האחרונות למקום אליו מגיעים רבים מהמערב כדי להתאשפז לניתוחים, טיפולי שיניים וטיפולים קוסמטיים (ניתוחי מתיחת עור, שאיבת שומן וכאלה), מה שנקרא "תיירות רפואית". מסתבר שהרפואה בהודו היא אחת הטובות בעולם, למרות הסטיגמה הלא מחמיאה שיש לה. מתחקיר שעשיתי לצורך כתבה שרציתי לפרסם בידיעות אחרונות על התיירות הרפואית בהודו, הסתבר לי שבדלהי, לדוגמא, ישנו בית חולים המתמחה בניתוחי לב שאחוז ההצלחה שלו הוא הגבוה ביותר בעולם (!!!)
ברישיקש יש בית חולים לרפואת שיניים, בדלהי יש בית חולים למחלות עיניים.... וכדומה, כנ"ל בדרום הודו, בצ'נאי, קוצ'ין, בנגלור, בומביי ועוד.
שנהיה בריאים.הפנייה לסיפור מסעותי בהודו:
www.notes.co.il/pnina
www.india-4us.com
מכירים את התשדיר של משרד התחבורה "פעם אחת לא עצרת בעצור. פעם אחת יותר מדי"?
אז אני, בטיול קצר בהודו, בלה אשר בחבל לאדאק, התפתיתי להזמין צ'יקן טיקה מסאלה פעם אחת (ופעם אחת יותר מדי) במסעדה גדולה ו"מכובדת" שהייתה הומה מאוד ומלאה בתיירים שגם הומלצה ע"י הלונלי פלנט. טעות! הלך הטיול הקצר שלנו (3 שבועות שהתקצרו לשבוע ויומיים) בקלקול קיבה חריף ביותר.
צ'יקן טיקה מסאלה אוכלים רק מחוץ להודו!
ובהודו נוהגים על פי הנחיותיו של בבאג'י וכל קודמיי, ואוכלים רק צמחוני, ולהשתדל להמעיט באוכל יותר מדי מתובל (וזאת אני כותב למרות שאני מאוד אוהב אוכל מתובל וחריף מחוץ להודו...).
טופלתי בבעיית עור קלה בבית החולים הציבורי ברישיקש, השארתי לרופא סכום צנוע של 500 רופי (אחרי שראיתי הודים משאירים שטרות כפי יכולתם) וכשביררתי הסתבר שזה מנהג מקובל. כל אחד נותן לפי יכולתו ורצונו. המשכורת של הרופאים נמוכה מאד וכל תשר כזה עוזר להם לחיות, פשוטו כמשמעו.
הייתי בהודו שבועיים מטעם משרד ממשלתי. ההוצאות כולל
האוכל היו מכוסות. לחלחלתו של נציג משרד החוץ שליווה
אותי התעקשתי לנסות כל הזמן מנות רחוב ומה לעשות, אני
טורף. לא קרה כלום.
בשנה וקצת האחרונות שאני במזרח התגלגלתי ללא מעט חורים
מג'ויפים וחייתי לא מעט על אוכל רחוב למרות שבעיקרון
אני מעדיף מסעדות יוקרה. למעט שני קילקולי קיבה קלים
שנמשכו לא יותר מ 6 שעות כל אחד לא קרה לי כלום, זה
גם לא מלמד על כלום.
מניח שעל כל אחד שקרה לו משהו בדרגת קילקול קיבה קשה
ומעלה יש בערך 1000 שלא קרה להם כלום. בדיוק כמו נהיגה
ברכב.
אז אני לא ממליץ על כלום ובאבאג'י כפי שהבנתי בעל נסיון
רב, כל מה שרציתי להצביע עליו זה שלהיתפס לפאניקה זה
דבר מאוד קל, כשתהיה סטטיסטיקה מסודרת היכנשהו יהיה
יותר קל לדעת מה המציאות האמיתית.
אין ספק שאין מקום להיסטריה או פאניקה בשום נושא שהוא..
אבל, סביר מאוד להניח שקיבתך בעלת המון חום פנימי המסוגל לנקות את עצמו במהירות תוך יום-יומיים של חולשה. למזלי זה גם אופי קיבתי.
אבל, ראיתי עשרות מקרים של מטיילים המסתובבים עם חולשה במשך שבועות, משום שלא נזהרו מעט יותר.
ראיתי גם את עצמי "גיבור גדול" שלא מחדש חיסונים, כי אחרי 10 שנים של ביקורים ארוכים מאוד בהודו חשבתי שאני חסין. עד שלפני כ-4 שנים, חליתי בטיפוס הבטן, כנראה מטיפוס הבטן אותו חטפתי ממקורות מים מזוהמים אותם שתיתי בטרק קצר באוטארנצ'ל. במשך חודש ימים שכבתי עם חום שנע בין 39-41 מעלות, הובהלתי בטנדר מרוטי, כמעט מחוסר הכרה לבית חולים בדלהי, רק שם אחרי שבועיים של אנטיביוטיקה קשה הצליחו להוריד לי את החום להתחיל לייצב את מצבי. איבדתי 8 ק"ג ב-5 שבועות (מתוך 92 ק"ג), ולקח לו בערך עוד חודשיים אחרי היציאה מבית החולים בכדי להיות מסוגל לעלות מדרגות לקומה השלישית בלי שלוש הפסקות בדרך. עד כדי כך הייתי חלש.
מאז, הבנתי את חוסר הזהירות שלי, ועד כמה זלזלתי בכל כלל אפשרי, עד שהתברר "שלא לעולם חוסן", וכדאי תמיד לשמור נורת אזהרה קטנה הבודקת האם אני חוצה קווים אדומים עליהם כאמור ניתן לשלם מחיר יקר מאוד..(שלא לדבר על 87,000 רופי שעלה לי אשפוז וטיפול ב-East west medical center משום ש"גיבור טיפש" כמוני, כבר הפסיק לעשות ביטוח רפואי אחרי כמה שנים מצטברות בחורים היותר מעופשים באסיה...)
אכן להחשף בהדרגה לאכול הודי יוביל בסופו של דבר למסקנה שאין כמו סמוסה חמה ברחוב עם יוגורט וצ'אטני חריף בצידה, מלווה בצ'אי חם ומתוק.אבל עבור רוב האנשים המעבר לסביבה בקטריאלית הודית מלווה בתקופת הסתגלות תזונתית מסוימת, שלעיתים ולרוב הינה קלה ומינורית בתופעות הלוואי שלה, ולעיתים גורמת לעוגמת נפש אמיתית לאורך זמן. לכן ההודעה פרסה את כל האפשרויות הרלוונטיות בכדי להמנע ממעבר חד מדי אל דוכן הסמוסה והצ'אטני...(יאמממי...)
רק בריאות....
באבאג'י
סמן להדפסה
הוספת תגובה
11. בתאילנד - דוכני הרחוב מומלצים! בהודו - לא כל כך...תגובה ל - 9
בהן רציתי להתמקד.
יש הבדל ענק בין אכילה בדוכני רחוב ובין התעלמות מכללים אלמנטריים ואני יודע בדיוק על מה אתה מדבר, תיכף אספר על זה.
בדוכן רחוב במזרח והייתי כבר בכמה וכמה מדינות שיש בו תחלופת אוכל שוטפת, ז"א שיש זרימת קהל, אין סכנה ממשית. יש את ההסתגלות שאתה מדבר עליה שעשויה להיות מלווה בשילשולון קל, זה שטויות וממש לא סיבה לוותר על החוויה של אכילה בדוכני רחוב. כן חובה, להתרשם מרמת הדוכן, לא בעיניים מערביות כמובן כי אז אף אחד לא יעבור אלא לנסות לזהות טריות מוצרים וזה לא קשה.
לשתות מים לא מטוהרים או פירות וירקות לא שטופים זה סיכון משמעותי. בתור אחד שזורק זין בנושאי בריאות כשאני עושה קניות בשוק אני מוצא את עצמי לא שוטף אותם אלא משרה במי סבון לכמה זמן.
ביטוח בריאות לדעתי חובה, במיוחד כשמדובר באנשים כמוך וכמוני שלפעמים כן לוקחים סיכונים, אז לפחות שהביטוח ישא בתוצאות ובהוצאות...
ולקטע האישי. אני לא עשיתי כלום בנושא המלריה. יתרה מזאת, אני גם מתעצל למרוח חומר נגד יתושים והולך בבגדים קצרים כל הזמן. במובן שנעקץ אבל מתעלם. יצא לי לא מעט להיות באזורים בעלי רמת הסיכון היותר גבוהה והתנהגתי כרגיל. לפני לא הרבה זמן הופיעו לי תסמינים שחופפים ברובם את הגדרת המלריה חוץ מחום שאותו פשוט לא מדדתי כי אין לי מדחום. אז החלטתי לקנות מדחום ואם זה יחזור אבדוק, לא אוהב ללכת לבי"ח.
חכם? לא. הייתי ממליץ על השיטה הזו למישהו? ג"כ לא. אבל בנושאי אוכל שמהם התחיל הדיון יש כללי ברזל שאני לא מזניח.
כל אחד והראש שלו.
השורה התחתונה שלי, תשמרו על כללי הבטיחות אבל אל תכנסו לחששות יתר, זה המרשם הבטוח להנאה שלמה בטיול.
כי כמותית זה המוצר אותו מעבירו דרך גופכם בכמות הגדולה ביותר. כמו שנכתב כאן רבות רק בקבוק פקוק וחתום עם הסגר האורגינלי. בזה אין פשרות אחרת רצים לשיחים.
גם קרניבור רציני כמוני הפך בהודו לצימחוני מתוך הכרה והנאה. כנראה שהודו היא המקום בו הבשר רק מקלקל את הרוטב בו הוא מוגש.
אכלתי בכל מקום, ברחוב ובמסעדות יוקרה ובכל המרחב שביניהם הכל היה בסדר .
חשוב לציין כי אכלתי אוכל צמחוני בלבד.
האוכל נהדר,טעים, מתובלן מאוד,חזרתי לארץ והתחלתי לבשל אוכל הודי ,
בררתי על מרכיביו ומסתבר שזה המטבח הכי בריא בהרכבים שלו.
מי שמעוניין יש המון מידע ברשת.
שוב בנושא ההגינה,לי לא קרה דבר וגם לא למי שטייל איתי ואנחנו טילנו אנשים מבוגרים בגלאים 42 ועד 51 .
ואכלנו המון אבל המון ברחובות .
אני אוכלת הכל, ובכל מקום, כולל בשר ודגים.
במקומות חמים מאוד לא מומלץ לאכול בשר ומוצרי חלב בגלל שתנאי הקרור אינם טובים בד"כ עקב הפסקות חשמל רבות (תופעה מאוד נפוצה בהודו).
טיילתי המון בהודו ותאילנד, אכלתי הכל, ודווקא את הקלקול קיבה הכי חמור שהיה לי חטפתי במסעדה יקרה.
מעולם לא קרה לי כלום מאוכל רחוב או במסעדות עממיות (דבות).
גם אני חשבתי שאני רגישה, ובעלת פוטנציאל לחלות אך התברר שאין זה כך ולכן עדיף לנסות! מקסימום נחים שלושה ימים ונותנים לזה לעבור.
קורה לכולם באיזשהוא שלב בטיול.
בהצלחה
כל הפורומים
עזרה
סרטוני הדרכה
